בריטניה של אחרי הקורונה: האימפריה חוטפת שנית (ושלישית, ורביעית)
בריטניה נמצאת בבעיה קשה, ולא רק בגלל נגיף הקורונה. נראה שמגיפת הקורונה העולמית רק החמירה בעיה שקיימת ומאיימת על אחד מהסמלים המזוהים ביותר עם הממלכה הבריטית – תעשיית הרכב העצומה.
למי מאיתנו שעוד זוכר ולמי שלא, בשנות ה-90 תעשיית הרכב הבריטית נפלה לאחד המשברים הקשים שלה ונאלצה להימכר לחברות גדולות – ב.מ.וו קנתה את מיני, רובר, לנד רובר ורולס רויס, בנטלי עברה לבעלות פולקסווגן ויגואר ואסטון מרטין חצו את האוקיינוס לבעלות פורד. למרות השינויים האלו לא הצליחו חלק מהמותגים להתרומם והמשיכו לעבור בעלות כשהמפורסמת שבהם הייתה מכירת רובר ו-MG על ידי ב.מ.וו תמורת 10 ליש”ט בלבד, בצירוף חובות של מעל מיליארד ליש”ט.
חלק גדול מהמותגים הבריטים משתתף בשוק היוקרה והאקזוטיקה ולכן ההשפעה שלהם גדולה יותר מסך הייצור השנתי שלהן, שעומד לפעמים על 4,000 יחידות כמו במקרה של רולס רויס. תעשיית הרכב הבריטית הייתה מאז ומעולם סמן ימני בעולם הרכב עם מגוון פיתוחים, טכנולוגיות ויצירות אומנותיות שמפארות את רב חלומותינו.
מעבר לשמות המפוארים, בבריטניה קיימת תרבות מוטורית ותעשייה מוטורית אדירה – מגזינים, הרי מי לא שמע על טופ גיר ואוטקאר?, כמעט כל קבוצות הפורמולה 1 יושבות בבריטניה (!), חברות קטנות ומטריפות כמו אריאל ו- BAC, מגוון עצום של מסלולים וכבישי נהיגה ונהגי מירוץ מפורסמים ומצליחים כמו סר סטירלינג מוס המנוח ואלוף העולם הנוכחי בפורמולה 1 – לואיס המילטון.
אבל בשבועות האחרונים מגיעות חדשות רעות מתעשיית הרכב הבריטית שגורמות לי לחשוב שהצרות של הקורונה רק מתחילות להיחשף.
יגואר כבר שנתיים נאבקת על מכירות ורווחים וביחד עם לנד רובר דיווחה על ירידה של 30% במכירות הרבעון הראשון.
בבנטלי, היצרנית הגדולה מבין האקזוטיות ובעלת הגב הכי חזק בתעשיית הרכב, דיווחה על רווחיות אמנם ברבעון הראשון וירידה מינורית במכירות במקביל לתוכנית פיטורים של 1,000 עובדי החברה ודיווחים שהרבעון השני יהיה קשה עקב סגר ממושך ברחבי הממלכה המאוחדת.
אבל את המכות הכי כואבות מקבלות שתיים מהיצרניות הכי מזוהות עם בריטניה ומייצרות את הרכבים שכולנו באמת רוצים לקנות – רכבי ספורט – אסטון מרטין ומקלארן.
אסטון מרטין מכרה רק 578 מכוניות ברבעון הראשון של השנה, צניחה חופשית של 45%, ודיווחה על הפסד אסטרונומי של 119 מיליון ליש”ט. התוצאות כל כך גרועות שהמשקיעים החליפו את היו”ר האגדי אנדי פאלמר והביאו את יו”ר Mercedes-AMG, טוביאס מורס, לשפר את מצב החברה.
המצב באסטון מרטין רחוק משינוי רק עקב החלפת המנכ”ל, הרכב החשוב ביותר של היצרנית בכל שנות קיומה – רכב השטח המעוצב ה- DBX, מתעכב בהגעה ללקוחות בעקבות השבתת פסי הייצור, הואנטאג’ הקטנה כבר לא מושכת תשומת לב וספינת הדגל, ה-DBS Superleggera היקרה רחוקה מלהגיע ללקוחות וליעדי המכירות השנה.
מניותיה של אסטון מרטין הגיעו השנה לשפל – 27.5 פני למניה, כן כן כמו שזה נקרא ככה זה היה – שקל וקצת למניה של אחת מיצרניות רכבי הספורט הוותיקות בעולם הרכב. לשם השוואה, מניית פרארי הרווחית שנפגעה אף היא, נסחרה באותה תקופה תמורת 150 דולר.
מהצד הצעיר של המשוואה, היצרנית הקטנה מקלארן מדווחת עד נפילה גדולה בפעילות הכלכלית שלה ודיווחה שנמסרו רק 307 מכוניות ברבעון הראשון. שימו לב למספר – זהו מספר המסירות הגלובלי של היצרנית הקטנה מווקינג (Woking).
זוכרים את פרארי? המתחרה הקשה ממראנלו – היא מסרה ברבעון הראשון של השנה קצת יותר משנה שעברה – עם 2,738 יחידות.
מקלארן הודיעה בעקבות המשבר שהחל ומתמשך כי היא תאלץ לפטר 1,200 עובדים – שהם רבע מכוח העבודה של החברה.
עולם היוקרה הוא המקום אליו אנו נושאים את העיניים בין אם זה כי אנחנו חולמים לנהוג בבנטלי או באסטון מרטין ובין אם כי משם מגיעה הבשורה הטכנולוגית, הבטיחותית והתרבותית והוא מתנהג לרב בקשיחות – הביקוש למוצרי יוקרה תמיד קיים (גם אם נפגע) ומותגי יוקרה ותיקים יודעים איך לשרוד משברים עולמיים ולהישאר רלוונטיים שנים רבות.
אבל המשבר הבריטי הנוכחי הוא העמוק ביותר שידעה התעשייה ובעקבות היציאה הצפויה של בריטניה מהאיחוד האירופאי הוא לא קשור אך ורק לקורונה שכן מפעלי רכב בריטיים ייסגרו בשנים הקרובות וכנראה שההונדה סיביק הבאה לא תגיע אלינו מבריטניה. מחירי הרכבים בבריטניה יעלו והאומדנים החדשים שעלו החודש מזהירים מפני התכווצות הכלכלה הבריטית בכמעט 25%.
אין דרך נוחה או יפה לתאר מהי התכווצות של 25%, זוהי התוצאה הגרועה ביותר עבור בריטניה מעולם.
ובכל זאת, האם יש חדשות טובות בין כל שפע המשברים האלו? קשה לומר בנקודת הזמן הזו אבל ממשברים מגיעות הצלחות, בעיקר עבור מותגים חזקים.
אסטון מרטין תוכל לחזור לימי התהילה של שנות ה-60 עם ההנהגה החדשה של טוביאס מורס ואולי דרכו והקשר עם מרצדס תוכל היצרנית לחסוך עשרות מיליונים בשנה. מקלארן תוכל לפתח טכנולוגיה היברידית מתקדמת לדור הבא של רכבי הספורט ולהתמקד פחות בפרויקטים שאפתניים אינטנסיביים, לבנטלי יש ספר הזמנות ארוך ורולס רויס צולחת את המשבר בשקט ובהתמדה. אבל השינוי יגיע.
אלו הם מותגים מפוארים, שרובם עברו 2 מלחמות עולם ואין סוף משברים כלכליים ולכולן יש משהו אחד מובהק שמאחד אותם – הם בריטים. הם מגיעים מאי שעקשנותו ועמידותו ידועות לכל הגלובוס.
משבר שנות ה-90 נתן לנו יצירות כמו הריינג’ רובר המודרנית והצלחתו, הרולס רויס פאנטום והבנטלי קונטיננטל, בנוסף למיני שהפכה להצלחה אדירה ואסטון מרטין DB9 שעד היום היא אחת המכוניות היפות שאי פעם נוצרו. מקלארן נולדה כשהמשבר אילץ את מרצדס לחפש שותפה לייצור מכונית ספורט סדרתית ומורגן – עדיין ייצרה מכוניות מעץ אחריו. כנראה שמורגן תמשיך לייצר מכוניות מעץ גם אחרי הקורונה.
אין לי ספק שעם שינויים הם יוכלו לשרוד למרות השנים הקשות שלפניהם ואני רק יכול לדמיין אילו דגמים יוצגו בשנים הקרובות שיהפכו להיות האייקונים של העשור הקרוב.
