דאצ’יה דאסטר החדש (דור 2) מבחן דרכים
דאצ’יה דאסטר דור 2 במבחן דרכים – כמו הדור הראשון ויותר
צילום: עידן פרסר
כתבה סטנדרטית מתחילה בהקדמה כלשהי, הסברים על הרכב וסיכום. הפעם, אני יכול לחסוך עבור הממהרים את כל גוף הכתבה ולכתוב בפשטות, כל מה שהיה ועשה הדור הראשון של הדאסטר קיים גם כאן, בדור השני נוח יותר, משופר יותר, מעודן יותר וטוב יותר. בכל זאת, מבחן דרכים הוא מבחן דרכים ומגיע לדור החדש סקירה בפני עצמה.
דאצ’יה דאסטר החדש הינו כלי רכב מעניין, עוף מוזר בשוק הרכב העולמי. אי אפשר לקטלג אותו בשום קטגוריה מוכרת. אי אפשר לסווג לסגמנט המיני קרוסאוברים, דוגמת אחיו לקבוצת רנו-ניסאן, רנו קפצ’ור, למרות תג המחיר הדומה. אי אפשר גם לסווג אותו כרכב מקטגוריית הקרוסאוברים הבינוניים, דוגמת אחד ממלכי המכירות בישראל – הקיה ספורטאז’, או אחיו החורגים, ניסאן קשקאי ורנו קדג’אר. כי הייעוד והמחיר שלהם שונים, על אף המימדים הזהים.
למבחן קיבלתי דאצ’יה דאסטר דיזל רובוטי עם הנעה קדמית בלבד וברמת האבזור הגבוהה ביותר.
אז מהו בעצם הדאסטר הזה? יצאתי לבדוק.
עיצוב
בסעיף העיצוב אי אפשר לטעות. כל אדם שיתבונן בדאסטר החדש יראה את הדמיון לדור הקודם. הדור החדש עבר שינויי עיצוב קלים שהפכו אותו לרכב הרבה יותר יפה ומודרני. הפרונט נראה גדול, מאסיבי וקשוח. בדיוק מה שנחפש מרכב שמיועד לשטח. פסי לד בתחתית פנסי החזית ופס פלסטיק אפור, מעין מגן חזירים שמוסיף יותר עניין לחזית הרכב.
חלקו האחורי של הדאסטר מזכיר מאוד את הדור הקודם, למעט הפנסים. הפנסים האחוריים מזכירים את התוצרת האחרונה של חברת Jeep, בזכות הגרפיקה שלהם. מעבר לפנסים, ישנו פס פלסטיק אפור, דומה למה שרואים מקדימה, שמשתלב יפה עם הפגוש. ושוב, נוצר מראה מעניין וקשוח, יחסית לרכב במחיר שלו.
מבט מהצד חושף מרכב אגרסיבי ומנופח איפה שצריך. הייתי שמח לוותר על מדרגות הצד שהיו ברכב המבחן (בתוספת תשלום). חיצונית אפשר לסכם את העיצוב הכללי של הדאצ’יה דאסטר כמוצלח. הצבע הכתום של רכב המבחן משפר אף יותר את המראה. מומלץ לצאת מהשבלונה של הלבן-אפור-כסוף הנפוץ כ”כ בארץ.
עיצוב הפנים פשוט יחסית. הצבע האפור שולט בכל תא הנוסעים. חלקו העליון של הדשבורד, ממש מעל הקונסולה המרכזית מכיל 3 פתחי מיזוג במרכז. נראה מבטיח. חלקה התחתון של הקונסולה נראה מודרני בזכות שילוב כפתורים עגולים עם מסגרת ניקל, ומכיל את מערכת בקרת האקלים. ידית ההילוכים נלקחה מהאחות רנו בשלמותה. רק שילוב מערכת המולטימדיה נראה חובבני, כאילו שהמעצב יצא להפסקה ושכח לסיים את העבודה. באמת שהיה קשה לעצב את החלק הזה רע יותר.
נראה שבדאצ’יה גאים בדאסטר שלהם מאד, כי תג השם שלו חרוט גם על הפלסטיק מול הנוסע (ברנו, “חברת האחות” נוהגים לציין כך את דגמי הספורט). המושבים בצבע שחור עם כיתוב שם, תפרים ושילובי בד בצבע לבן, סה”כ נראים טוב.
ובכלל, הכל נראה נאה לעין, מעט נוקשה אך פרקטי. למעט מערכת המולטימדיה.
יחידת ההנעה
דאצ’יה דאסטר מצויד במנוע דיזל בנפח 1.5 ליטר המוכר והאמין. בעזרת מגדש טורבו המנוע מפיק 109 כוחות סוס (ב-4000 סל”ד) ומומנט בריא של 25.5 קג”מ (זמין החל מ-1500 סל”ד). כמקובל בקבוצת רנו (הבעלים של דאצ’יה כמובן) המנוע משודך לגיר רובוטי בעל 6 הילוכים (EDC בשפת הקונצרן).
אמנם הנתונים היבשים לא מבטיחים רבות אבל הביצוע במציאות דווקא לא רע בכלל. כצפוי, תיבת ההילוכים איטית (EDC לא ידועה בתור תיבת הילוכים מהירה במיוחד, אפילו לא בדגמי הספורט) אבל ריבוי ההילוכים וגמישות המנוע בסופו של דבר מיצרים יחידת הנעה מוצלחת גם בכביש המהיר וגם במהירויות זחילה בשבילים. הבידוד וזמינות הכוח מסתירים לא רע שמדובר במערכת ההנעה מונעת סולר.
במהלך המבחן הדאסטר לגם ליטר סולר כל 13.2 ק”מ. יחסית למנוע דיזל הנתון לא מזהיר אבל חשוב לזכור שמבחן בד”כ אינטנסיבי וקשה יותר מהנסיעה היומיומית.
חווית הנהיגה/נסיעה
סעיף הנסיעה מתחלק ל-2, נסיעת כביש ונסיעת שטח.
בכביש: דאצ’יה דאסטר בעל נימוסי כביש טובים. נוח מאוד, רעשי כביש וצמיגים מתחילים החל מ-80 קמ”ש אבל לא מגיעים לרמה שמפריעה לשיחה בתא הנוסעים. נהיגה ברחובות בית שמש (תודה לעירייה) חושפת מערך בלימת זעזועים מוצלח מצד אחד. מצד שני, בכבישים מפותלים התנהגות הדאסטר צפויה ובטוחה. לסיכום התנהגות הכביש אציין, כי נסיעה של כמה שעות רצופות עברה עליי בקלות וללא שום סימני עייפות.
בשטח: רכב המבחן בעל הנעה קדמית בלבד, ואני כנהג מעדיף אספלט מפותל מכורכר וסלעים. יחסית ליכולות שלי בשטח, דאצ’יה דאסטר הוא רכב פשוט נהדר. נסעתי איתו בשבילי כורכר ושטח קל יחסית. כשכל דקת נהיגה הגבירה אצלי את הביטחון כנהג ואת קצב ההתקדמות בהתאם. קשה לי להודות בזה, אבל נהניתי מנהיגת שבילים מהירה עם הדאסטר.
שימושיות
דאצ’יה דאסטר הוא רכב מרווח. לא יודע אם בצורה אבסולוטית או רק לפי התחושה אבל לא היה חסר מקום. התקנת כיסא התינוק (הקבוע בכל המבחנים שלי) מאחור לא פגעה במרחב של הנוסע מקדימה. אפילו אפשר היה להושיב שני נוסעים ליד התינוק או שלושה ללא מושב הבטיחות בספסל האחורי, לא בנוחות מרבית, אך הרבה יותר נוח מהמכוניות המשפחתיות שבחנתי לאחרונה.
תא המטען גדול מאוד ועמוק. ציוד הצילום של הצלם שהתלווה אליי נכנס בקלות מפתיעה (אנחנו מדברים על תיק צילום, 2 חצובות, רחפן, תיק עם ציוד תאורה, רפלקטור, תיק עדשות, סגווי, 2 ג’ריקנים של מים, ובטח שכחתי משהו). לא צריך יותר מזה.
אבזור
דאצ’יה הינו מותג לואו קוסט וכצפוי רשימת האבזור מצומצמת יחסית. רכב המבחן הגיע ברמת הגימור הגבוהה ביותר (פרסטיז’), וכלל: מערכת מולטימדיה מקורית (סבירה בהחלט, אני מכיר אותה מהרכב הפרטי שלי ודווקא מרוצה), בקרת אקלים, ניטור שטח מת, 4 מצלמות לצילום היקפי, פתיחה והנעה ללא מפתח, בקרת שיוט, שקע V12 מאחור, חישוקים קלים ומשענת יד לנהג. אבזור הבטיחות האקטיבי כולל מערכת בהתקנה מקומית בלבד.
המגרעות
עד עתה, הרכב מציג יכולת גבוהה ותועלת רבה במחיר מאוד נמוך. אך כמו שאומר הפתגם הרוסי “גבינה חינם יש רק במלכודת עכברים” (לא יודע אם הפתגם אכן רוסי, אבא שלי ז”ל היה אומר לי אותו ברוסית).
