הגשמת חלום: חוויית נהיגה במסלול נורבורגרינג בגרמניה סקירה וטיפים חשובים

 

 

הגשמת חלום – נסיעה במסלול הנורבורגרינג הגרמני “GREEN HELL”. מה כדאי לעשות לפני, איפה משכירים רכב מתאים, כמה זה עולה, ועל מה אסור לוותר – סקירה 

 

את החופשה הזאת תכננתי לעשות הרבה זמן. לפני יותר מ-6 שנים, עוד לפני שהוצאתי רישיון. הייתי משחק עם אחי הקטן בקונסולה, במשחק Forza, ורק מדמיין את כל הכוחות שמופעלים על הנהג בזמן הנסיעה. הסיבובים, המהירות, כוחות ה-G… אמרתי לעצמי, שאני חייב להיות שם.

עברו כמה שנים, ובמכינה הקדם צבאית בה למדתי, הכרתי בחור שחזר לארץ אחרי תקופה של רילוקיישן בלוקסמבורג, מדינה קטנה בין גרמניה, צרפת ובלגיה. מהר מאד הפכנו חברים טובים, והוא לא הפסיק לספר לי איזו יפה לוקסמבורג, וכמה הוא ישמח שאבוא לבקר אותו ואת המשפחה. הסתכלנו באטרקציות שאפשר לעשות, וכששמעתי שזה בגרמניה – הדבר הראשון שבדקתי הוא מרחק הנסיעה למסלול הנורבורגרינג – שלוש שעות מהבית שלו, אפשרי לגמרי!. המוח התחיל לחשוב והלב התחיל להתרגש לקראת המאורע. התחלתי לחסוך לטיסה, אבל במיוחד לקראת הנסיעה במסלול. קראתי מאמרים על סוכנויות השכרת רכבים, כתבות של מדריכי נהיגה, ראיתי סרטונים ביוטיוב, ולא הפסקתי לפנטז על הטיסה המהוללת.

הבעיה הייתה, אי אז – הקורונה. שדות התעופה נסגרו, ונאלצנו לדחות את הטיסה. חיכינו לרגע שיפתחו מחדש השמיים. וכשזה סוף סוף קרה, התגייסתי לצה”ל. מאז התכנון המקורי עברו מעל ל-3 שנים, ובזמן הזה הספקתי לעבור הרבה בשירות, בין היתר מעברי גבול (מבלי להחתים דרכון), אבל כל הזמן חיכיתי לזמן שאוכל לטוס ללוקסמבורג וגרמניה, להגשים את החלום. ברגע שהשתחררתי, ישר הרמתי טלפון לחבר שלי, שעדיין חייל בודד: “בן, תיכף פסח, אתה פנוי? אתה יכול להוציא מיוחדת לטיסה?” אחרי קצת בירוקרטיה שלו מול הצבא, סגרנו את החופשה המיוחלת.

 

 

התרגשתי מאד לפגוש את המשפחה המקסימה והמיוחדת שלו, לטייל איתו בלוקסמבורג, לנסוע למבשלת בירה בבלגיה, אבל הכי התרגשתי לקראת היום האחרון והגשמת החלום שלי – הנסיעה לנורבורגרינג. התחלתי לחזור ולחקור, להבין מה החוויה המוטורית האולטימטיבית שיש במסלול, ובמקביל, הבטוחה ביותר שאני יכול לייצר לנו, מבלי לקרוע את הכיס (בכל זאת חייל משוחרר), ואת המסקנות שלי הוספתי לסקירה הזו.

אחרי שבחרתי חברת השכרה, ותיאמנו רכב, החלה ההכנה שלי בארץ. ראיתי כמות מכובדת של סרטונים על המסלול, דיברתי שוב עם חברים שהיו שם, ואפילו השקעתי במצטבר מעל ל-10 שעות “נהיגה” במשחק מחשב כדי ללמוד את הפניות, ולדעת לקראת מה אני הולך.

ביום שקבענו, המסלול נפתח למבקרים בשעות 17:00-19:30 בלבד, והסוכנות ממליצה להגיע שעה לפני הפתיחה, כדי להספיק לעבור על הכל לפני הכניסה למסלול. נכנסנו לרכב ויצאנו לדרך.

 

 

גם הנסיעה למסלול עצמו היא חוויה – נסיעה על הכביש המהיר הגרמני, האוטובאן, בו יש מקטעים ללא הגבלת מהירות בכלל. חשוב לזכור, אנחנו עדיין לא במסלול, וצריך לנהוג בזהירות, אז שייטנו בכיף ב-145 קמ”ש בנתיב הימני. ככל שהתקרבנו ליעד, ככה גם הרכבים על הכביש היו מגניבים יותר – מפורשה 718 spyder, ל-ב.מ.וו m3 e36 משופרת, דבר שרק העלה את ההתלהבות והריגוש לקראת החוויה. יצא שהגענו באיחור, בשעה 17:00. אבל הכל בסדר, אנחנו בנורבורגרינג, שנייה מלהגשים חלום, אין דבר שיכול לבאס אותנו עכשיו.

בסוכנות מילאנו טפסים לגבי ביטוח ורישיונות, וחבר שלי כבר מדד קסדה לקראת הנסיעה הראשונה. אני חיכיתי בסוכנות, ורק רציתי שיסיים ושיגיע כבר תורי.

בחרנו לקחת את המיני קופר s המחוזקת. בתור בעלים של מיני בארץ, היה נחמד לראות את פנים הרכב בנוי כמכונית מירוץ. נכנסתי לרכב, וחבשתי קסדה על הראש שמחוברת למערכת הקשר עם המדריך. המדריך חזר על חוקי המסלול, והוביל אותנו בנסיעה קצרה מאוד למסלול. החתמנו את כרטיס ההקפה, ההתרגשות הייתה גדולה. נכנסים למסלול.

ואז, בלי לחכות, המדריך ישר צעק בקשר במבטא גרמני בולט “תלחץ על הגז!”, לחצתי חזק בישורת הראשונה, והמיני קופר הורודה והשובבה לא איכזבה. פנייה ראשונה, פנייה שנייה, האדרנלין טיפס לשמיים. כל דבר קטן מורגש, כל תזוזה עם ההגה מרגישה אמיתית ומהותית, ואני רק רוצה לקחת את עצמי לגבול, עוד ועוד. המדריך מנחה אותי להצמד לימין, לשמאל, ברקס קטן, וגז גז גז! כמו שמדריכי נהיגה יודעים לשלהב.

במקביל, אנחנו מאותתים ימינה ועוקפת אותנו ניסאן GTR עצבנית. ברגע שהיא עברה את קו הטמבון שלנו – חזרנו לתת בראש בלי לעצור. הפוקוס בשיאו, אני מיישם כל מילה והנחייה של המדריך, כל פידבק שלו, לקראת הפניה הבאה. סופסוף הגענו לפנייה המיוחלת – ה”קרוסל”. פנייה כל כך חדה, שכדי שלא נעוף לצד החיצוני של המסלול, היא בנויה בזווית פנימה. עולים על הזווית, ונותנים בגז חזק יחסית וקבוע. המדריך בקשר נותן פידבק, וביציאה ממנה גז חזק. איזו חוויה מטורפת.

אחרי נסיעה של כמה דקות נוספות, הסיבוב נגמר ויצאנו לסיבוב השני. הפעם אני עם ביטחון יותר גבוה, אבל עדיין צריך להזכיר לאגו שלי שאני לא נהג מירוצים, וזה בסך הכל סיבוב שני שלי. מתחילים: שוב, גז בישורת, הפעם אני יודע יותר טוב איך לקחת את הסיבובים, זוכר מתי לתת גז ומתי צריך ברקס, איפה להכנס צמוד ואיפה לקחת את פנייה רחבה. בסיבוב הזה, העומס היה גדול יותר, ולצערי, היינו צריכים לתת ליותר מכוניות לעקוף, אבל איך אמרו בפלמ”ח? “אך ראשנו לא ישח”.

התקרבנו לקרוסל בפעם השנייה, הפעם מרחוק אראינו אורות ובחור עם דגל צהוב – קרה משהו במסלול, באזור הזה לא עוברים את ה-50 קמ”ש, אין עקיפות ונוהגים בזהירות.

מה שקרה, זה שרכב איבד את השליטה ועף לדשא בצד. לא היו נפגעים, אבל את הקרוסל בפעם השנייה לא חוויתי כמו שצריך. מהרגע שעברנו את הפנייה – המסלול ממשיך, ונותנים את הכל. רק בשלב הזה אני שם לב לצלמים שפרוסים לאורך המסלול (בחלק הפנימי של הגדר), כנראה שבסיבוב הראשון הייתי ממש מרוכז. נגמר הסיבוב השני, הלב אומר יאללה תמשיך, אבל הארנק צועק “הלו”. יוצאים מהמסלול, האדרנלין לא יורד. נוסעים לסוכנות.

בסוכנות עברנו עם המדריך על התשלום, והוא מפנה אותנו לאתר שבו אפשר לקנות את התמונות שהצלמים במקום צילמו. התשלום מטורף, 12-15 יורו לתמונה. חשוב לציין שהצלמים הם צלמים מוסמכים של הנורוברגרינג, והם ממש מסכנים את חייהם לטובת תמונות טובות שיתעדו את הרגעים הטובים שלנו. (ב-2015 קיפח את חייו על המסלול צלם נורבורגרינג בתאונה).

חזרנו לאוטו של חבר שלי, ומשם המשכנו למלון בגרמניה. איזו חוויה. עשינו את זה. הגשמנו חלום – נהגנו בנורבורגרינג. עוד לא הגענו וכבר הכרזתי לחבר שלי שלמרות שזאת חווית “once in a lifetime”, אני עוד אחזור לפה. את המילים האלה כתבתי בטיסה חזרה הביתה, יום אחרי הנסיעה, ועדיין, אני מתרגש מהנסיעה במסלול. איז חוויה מגניבה, מעניין איך יהיה לנהוג שוב בכבישים בארץ אחרי הרינג והאוטובאן.

 

 

טיפים חשובים למי שחושב לנסוע לנורבורגרינג להגשים את החלום:

 

הדבר הראשון שחשוב לדעת זה שאי אפשר להכנס למסלול עם רכב שכור מסוכנות חיצונית, לדוגמא, סוכנויות כמו סיקסט או הרץ. למרות שבשעות הפעילות לתיירים המסלול נחשב כ”כביש חוקי”, אי אפשר להעלות את המכוניות האלו בגלל שאין להן ביטוח לנסיעה במסלול הזה. אז “תימנעו מקומבינות”, אין דרך לעקוף את זה.

 

לא לוותר על ביטוח מורחב

 

דבר נוסף שעלה בכל מקום שקראתי ועם כל מי שדיברתי – ביטוח מורחב. נחמד שיש ביטוח בסיסי לרכב, ולפעמים הוא אפילו כלול במחיר ההשכרה, אבל הביטוח הפשוט לא כולל בתוכו ביטוח לנזקי המסלול עצמו, והכיסוי לרכב הוא מינימלי. במחשבה ראשונה, יוצא לי דן חסכן שאומר “בסדר, כמה כבר גדר יכולה לעלות?” במקרה קיצון בלבד, אבל אחרי בירור מסתבר שבמידה ויש תאונה רצינית, המסלול נסגר, ועל כל שעה (או חלק ממנה) שהמסלול נסגר בגללכם – תשלמו 1500 יורו, ולא רק זה – על כל מטר של גדר בה תפגעו, אפילו אם היא רק התעקמה בקטנה, תשלמו 60 יורו, בנוסף להתקנה של 150 יורו פר מטר. קריאה לרכב בטיחות יעלה עוד 70 יורו לחצי שעה, וזה ממשיך…. ולא נדבר על כיסוי הרכב והרכבים הנוספים. 

כדאי להוסיף 100-150 יורו נוספים לטובת ביטוח מורחב שכולל את הוצאות המסלול והרחבת הביטוח על רכב הנהג והרכבים האחרים.

שימו לב – לא כל הסוכנויות מאפשרות ביטוח מורחב. חשוב לבדוק היטב מה הביטוח כולל. אני מציע לשלוח מייל לסוכנות לפני ההזמנה, כדי לדעת מה כלול, שלא יהיו בלבולים.

הדרכה – ברוב סוכנויות ההשכרה לא נותנים להשכיר רכב בפעם הראשונה ללא מדריך, לפחות לסיבוב אחד, וזה מובן. אף סוכנות לא רוצה איזה שנהגים משולהבים יהרסו את הרכבים שלהם, ויסכנו את החיים של עצמם ושל נהגים אחרים במסלול.

ההדרכה כוללת חלק עיוני של הסבר על המסלול והפניות, הרחבה על מקטעים ספציפיים, מקרים ותגובות למקרי קיצון ואיך מתמודדים עם רכבים נוספים במסלול. מעבר לזה, במסלול עצמו, המדריך ממש מסביר באיזה קו לנסוע, מתי ללחוץ ברקס ומתי אפשר לפתוח, איפה הכי נכון לקחת את הפניות. המדריך נותן את הביטחון לקחת את הרכב לקצה, ובמקביל מוודא שאנחנו לא מגזימים ונתקעים באיזה עץ.

בחירת הרכב היא דבר חשוב, ועם כל הרצון להתפרע ולבחור ברכב הכי יקר ומטורף שיש ולהגשים את החלום לנהוג בפורשה GT2RS, בואו, אנחנו לא אריאל לוי, וגם אם במשחק מחשב עשיתם זמני הקפה מדהימים, זה לא משתווה לדבר האמיתי. יש מיליון ואחד סוגי רכבים שאפשר להשכיר בסוכנויות, מסוזוקי סוויפט ספורט עד לפרארי F8 טריבוטו. לרוב, גם אם תתייעצו עם סוכנויות הרכב עצמם, הם יציעו לכם לקחת רכב מהדרגה “הנמוכה” או במקסימום אחת מעל, בלי הרבה כוחות סוס ועם תיבה אוטומטית. הסיבה לכך פשוטה – המסלול מאוד מאוד טכני ומאוד מסוכן. בנורבורגרינג מתים בשנה בממוצע בין 7-12 נהגים, לא סתם הוא נקרא “The Green Hell”.

חשוב להבין גם שהסוכנויות מבינים דבר או שניים ברכבים, וברובם כלי הרכב הם לא “סטוק”, בלשון המעטה. הם יגיעו בלי כסאות אחוריים, עם כלוב התהפכות, מתלים משופרים, כסאות באקט, מותאמים למסלול. אני מבטיח שתהנו גם ברכב הפשוט ביותר. כן אני ממליץ, לא לבחור בתיבה ידנית. למה לא ידני אתם שואלים? אפילו אם אתם נוהגים ברכב ידני ביום יום שלכם, אתם תרצו להיות בריכוז מקסימלי במסלול, בקווי הנהיגה וברכבים האחרים ולא בהילוכים.

בזמן הנהיגה, חשוב מאוד להוריד את האגו, וכל הזמן לזכור, עם כל היופי של המסלול והמהירות – בטיחות לא פחות חשובה. בנהיגה ראיתי במראה האחורית רכבים שבאים לעקוף, בין אם זו מרצדס C63s או פולקסווגן פולו משופרת, תשאירו את האגו מחוץ למסלול ותנו להם לעקוף, גם אם זה אומר להוריד לרגע מהגז. קורות תאונות בגלל דברים כאלו, וברגע שאתם תגיעו לעקוף מישהו והוא ייתן לכם, תבינו את משמעות ה”אדיבות” בין הנהגים.

 

 

דבר נוסף שעזר לי מאוד זה משחקי המחשב. כשחבר המליץ לי על זה לפני הנסיעה, זלזלתי. כמה זה יכול לדמות את המציאות? זה סך הכל משחק. הצלחתי להשקיע קצת זמן בערבים שאחרי הלימודים, וזה השתלם. לעומת חבר שלי, שלא עשה יותר מדי מחקר מקדים ולא הכיר ממש את המסלול, אני ידעתי המון פעמים לקראת איזו פנייה אני בא ולא הופתעתי משום דבר, מה שהשפיע על הביטחון שלי במסלול והרשיתי לעצמי ללחוץ קצת יותר.

הטיפ האחרון שלי זה להגיע מוקדם, להשקיע יום שלם באזור המסלול. המסלול ממוקם בכפר Nurburg, בו יש צימרים, מסעדות, חנויות מזכרות, בתי קפה וסופרמרקטים. לצערי כמו שכתבתי, הגענו יחסית מאוחר, ולא יצא לנו להסתובב יותר מדי. מעבר לחוויה של המקום, אפשר לקחת כיסא ולהתמקם מחוץ לאחת הפניות של המסלול, ופשוט לשטוף את העיניים ברכבים והנהגים המטורפים שנוהגים במסלול.

 

לסיכום:

בסופו של דבר, החוויה היא חוויה יקרה. השכרת רכב בסיסי עם ביטוח מורחב ל-2 סיבובים עם מדריך, יכול לנוע בין 670 ל-800 יורו, תלוי ביום ובחבילה. כל סיבוב הוא 20 ק”מ, שאורך 12-15 דקות בערך, תלוי בנהג וברכב. החוויה היא בהחלט בגדר הגשמת חלום. אסכם בציטוט של חי טורטל: “מי שיכול להרשות לעצמו, אני ממליץ”.

 

רדיקל SR1 (מכונית מרוץ / מסלול) סקירה וחוויית נהיגה

סקירה: חווית נהיגה ספורטיבית במסלול מוטורסיטי – IM Racing

להתראות נעורים שלום אהבה: חווית נהיגה במסלול עם אודי R8