יונדאי איוניק (היברידית) מתיחת פנים 2019 – מבחן דרכים
מבחן דרכים למכונית ההיברידית המשפחתית הפופולרית – יונדאי איוניק (מתיחת פנים). המכונית המשפחתית הכי נמכרת? אז יצאנו סופשבוע משפחתי בצפון
מכונית העם. צמד המילים הזה מלווה את ההיסטוריה של מדינת ישראל, כמעט מיומה הראשון. כל פעם רכב אחר הופך לנמכר ביותר במדינה. ברשימה הזאת כיכבו עם השנים מכוניות רבות. המשותף לכולן היה מחיר תחרותי לחבילה משתלמת ולפעמים, גם גאדג’ט אחד או שניים שנתן הרגשה של מכונית מנהלים, שעולה יותר. עם הזמן, הרשימה הזאת קיבלה גוון קצת שונה, וממכונית העם קיבלנו את מכונית העם בליסינג. אין מה לעשות, עם ישראל אוהב רכב שלא צריך לטפל בו, שהדלק בחינם ואם אפשר, גם לוותר לחלוטין על הצורך למכור הרבה מתחת למחיר המחירון, כשבא לו לשדרג לרכב חדש.
את היונדאי איוניק אין צורך להציג. מספיק להסתכל ימינה ושמאלה, וסביר להניח שתפגשו אחת, עם לוגו של חברת הייטק כלשהי, בירכתיים. לא בכדי, היונדאי איוניק הוכתרה כמכונית הנמכרת ביותר בישראל (10,181 יחידות שנמסרו). המכונית ההיברידית הראשונה שזכתה לתואר המכובד. גם השנה היא שומרת בקנאות על המקום השני, עד עתה, כשרק טויוטה קורולה (היברידית) עוקפת אותה, בהפרש ניכר.
יגאל אלון, תל אביב. יום חמישי. אני יוצא מהחניון עם האיוניק החדשה (אחרי מתיחת פנים), משתלב ישירות לתוך פקק, ומנסה להבין למה הרכב מאט בעצמו. כמה שניות אחר כך, אני מבין שבמהלך ההסבר על הרכב, הופעל מצב ה-Regenerative Braking (Recuperating Stopping System), כך שברגע שהורדתי את הרגל מהגז, מופעלת מערכת שימור אנרגיה, שמצד אחד, מביאה לטעינה משופרת של הסוללה, שמצדה מפעילה את המנוע החשמלי, ומאידך, המלאך השומר של רפידות הבלם ברכב. “חוסכת רפידות הבלם”!. בשפה פשוטה, הרכב מאט בעצמו, ועל ידי כך, טוען את הסוללה.
נגיעה קלה בשיפטרים מאחורי ההגה, אני מכוון את בקרת השיוט האדפטיבית, ובוחר את הרמה העדיפה עלי (בחירה בין 0-4). בפקקים, או בירידות בכביש מהיר, סביר להניח שהייתי בוחר ברמה המקסימאלית (3).
עשר דקות אחר כך, כבר הייתי בנתיב השמאלי באיילון. בקרת השיוט כוונה ל-100, אדפטיבית כמובן, כמצופה מרכבים שמתחילים ב-137,900 ₪ (ואף יותר לרמת ה-Supreme). מערכת הבטיחות ביונדאי היא מהטובות בעולם, ואחת האהובות עלי, ברכבים בישראל, ואני לא מגזים. רמת הבטיחות של רכב ההדגמה שלקחתי היא 8, והיא כוללת מערכת בקרת סטייה מנתיב, מערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב (מחזירה את ההגה לנתיב), בלימה אוטונומית (80 קמ”ש), זיהוי הולכי רגל (70 קמ”ש), זיהוי רכב דו גלגלי, ניטור מרחק מלפנים (בקרת שיוט אדפטיבית).
לצד זה, על המראה, כמו ברכבים יקרים בהרבה, יש כאן זיהוי כלי רכב בשטח מת. זאת אומרת, שאם הקצה של המראה שלכם, מואר בכתום, אין לכם “אישור” לעקוף, או לעבור נתיב, כי יש רכב שמתקרב אליכם. מערכת זו שלגמרי מצילה חיים ולכל הפחות מתאונה מכוערת, מוכרת כבר יותר מעשור לבעלי הוולוו שביניכם (BLIS, S80) ונכנסה מאז גם לרכבי יוקרה אחרים.
כביש 6, כעבור חצי שעה. בקרת השיוט האדפטיבית הוגדרה על 120 קמ”ש, שמירת מרחק בינונית, פלוס שמירת נתיב. אחד היתרונות במערכת הבטיחות של יונדאי (המשותפת גם לקיה), היא, שהיא עושה זאת בצורה מעוררת התפעלות. כל מה שצריך הוא להסתכל לצדדים, לא להוריד ידיים מההגה (ליותר מדי זמן) והנהיגה הופכת לקלה יותר, על גבול האוטונומית: הרכב שומר מרחק מהרכב מקדימה (ורכבים אחרים שנכנסים לנתיב), ההגה מתקן את עצמו לפי קווי הסימון בכביש ומה שנשאר לכם הוא לא להירדם.
עד שעליתי על ההגה של האיוניק לא שמתי לב, באמת, כמה כאלה מעטרות את כבישי ארצנו. בתחנת הדלק בכביש 6 עוצר בכוונה לידי איוניק מדגם ישן יותר, עדיין עם מספר חדש, אבל דגם מלפני שנתיים. חזית הרכב עודכנה וכעת מעוטרת בגריל “מודרני” יותר, בעל חזות אגרסיבית יותר. יש גם תאורת לד חדשה ומודרנית יותר. החלק האחורי עודכן גם כן במתיחת הפנים האחרונה. האנטנה שונתה לצורת “סנפיר”, השמשות כהות וגם הג’אנטים קיבלו עדכון “ספורטיבי”. אי אפשר להתבלבל, זו עדיין איוניק, רק רעננה יותר.
מבט לפנים הרכב מצייר תמונה בהירה יותר. האיוניק קפצה כמה צעדים קדימה, לקווים מודרניים ומודגשים יותר, לסביבת הנהג. תאורת אווירה כחלחלה מול מושב הנוסע שולחת אותנו בדמיון לרכבים יקרים בהרבה. הקונסולה המרכזית נראית איכותית יותר, כך גם הפלסטיקה. שילוב של שני גוונים, שקעי מיזוג עתידניים, ופס לד נסתר.
מערכת המולטימדיה המקורית (מסך 8″) הבולטת מעל הקונסולה גונבת את ההצגה, במיוחד מול המערכת המקומית שהותקנה באיוניק עד כה. יש כאן גם Car Play וגם Android Auto. מערכת המיזוג כולה נשלטת על ידי לחצי Touch, אליהם לוקח זמן להתרגל, וכוללת אופציה לחיסכון באנרגיה בין מצבי הנהיגה לבחירת הנהג.
אני מזמין קפה ומחכה ליד הרכב, נהג האיוניק השנייה מתקרב, ומתפתחת בינינו שיחה. הוא מאוד מרוצה מהמכונית. מספר כי בחר את הרכב בשל הטבת המס. הוא מתלהב ממראה הרכב החדש, האיוניק החדשה מבפנים ומבחוץ, ושם לב לכך שבדגם המעודכן בלם היד הפך לכפתור (גם מופעל אוטומטית), כאשר באיוניק “הישנה” היה מדובר על בלם רגל. גם מושב נהג חשמלי, שקיים ברמת הגימור הגבוהה הוא עדכון של מתיחת הפנים.
אספתי את הילדים לסופ”ש בצפון. הם ישובים מאחור בבוסטרים שלהם, כל אחד עם טלפון, אין תלונות. מרווח פה מאד, מושב הנהג הותאם לנהג בגובה 192 ס”מ. גם מרווח לצדדים לא חסר – מרווח הגלגלים עומד על 270 ס”מ, ויש מספיק מקום להתרווח מלפנים ומאחור. וגם לרגלי הילדים יש טווח בריא, כדי לא לקבל בעיטות ותלונות. כן התקבלה תלונה כפולה על מחסור בשקעי טעינה אחוריים (ילדים מפונקים, רגילים לרכבים בקטגוריית מחיר אחרת), אבל מעבר לזה, אפילו הייתה התעניינות ב”למה הרכב לא משמיע רעש במהירויות נמוכות”. גיל 5.5 הוא גיל מעולה להסביר את הקונספט של מכונית היברידית, כזו שמשלבת מנוע חשמלי, בהספק של 43.5 כוח סוס (17.3 קג”מ) ומנוע 1.6 ליטר “משפחתי”, עם 105 כוחות סוס ו-14.8 קג”מ. כמובן שהשילוב אינו לינארי, ולכן אנו מקבלים הספק כולל של 141 כוחות סוס, ומומנט מירבי של 27 קג”מ. זה אומר מהירות מקסימאלית של 185 קמ”ש, ונתון אף חשוב יותר, 11.1 שניות מאפס למאה. נתון סביר. לא יותר. בינינו, אין צורך ביותר.
שעתיים אחר כך, הגענו לקיבוץ “עין זיוון” ברמת הגולן. הילדים רצו סדנא, וחשבתי על ביקור ב”דה קרינה” עבורם. מדובר על מרכז מבקרים המשולב עם חנות בוטיק ומפעל שוקולד של “דה קרינה”, שהוקמה ב-2006 על ידי קרינה צ’פלנסקי, דור שלישי למסורת משפחתית של ייצור שוקולד. במפעל מייצרים שוקולד בעבודת יד, וניתן לצפות בתהליך הייצור ולטעום מהשוקולד, ברישום מוקדם לסיור/ סדנת השוקולד שמתקיימת במקום. הסדנה מתחיל בסרט קצר שמסביר על המקום, וממשיכה במסדרון עם חלונות שקופים שדרכו רואים את הקסם קורה. ראינו איך אוספים שוקולד נוזלי ממכשיר הטמפרור, שופכים על משטח שיש, מפזרים לשכבה דקה מאוד ולאחר שהשוקולד מתקשה קמעה, מגרדים ומגלגלים, וככה נוצר שוקולד ה”מקופלת”. הילדים התלהבו. טעמו ארבעה סוגי פרלינים, בדרגת מרירות שונה, עם שני סוגי מילוי, וקינחו בסדנה. כל אחד קיבל סט שבלונות, שוקולד וקישוטים, והכין לעצמו שוקולד מעוצב, מעוטר, שהלך אחר כך למקרר. בזמן הזה נהנו משוקולד חם ופרלינים בבית הקפה הצמוד למקום, המבוסס כולו על התוצרת של דה-קרינה. שעה קסומה, של התאווררות, וטעימות שוקולד, והנה, ממשיכים לטיול בצפון.
“אבא, אין לנו אינטרנט!”, קריאות נשמעו מהמושב האחורי, בדיוק בזמן שהתחלתי ליהנות קצת מהפיתולים בדרך לקצרין. הפעלתי את מערכת הרגנרציה על דרגה 3, כמעט ולא השתמשתי בבלמים (חוסך…), ונתתי לאיוניק להיכנס לפניות. היא עמדה בכך בהצלחה מרובה. אמנם לא מדובר ברכב ספורט, ולא ב”מכונת נהיגה”, אבל היא עדיין מכונית מהנה מאד לנהיגה. אוחזת היטב באספלט ורק לעתים התלוננה, והגיבה בתת היגוי. הייתי מופתע, מכונית היברידית, משפחתית, ועדיין, הדופק הצליח לעלות, כשהבנתי שאני יכול לסמוך עליה ולהשתובב קצת. זה היה הרגע שבו גם מאותגרי האינטרנט מאחור שמו לב לזה שמשהו טוב קורה כאן, ואיימו להתלונן לאימא, אם לא נעצור לקנות מתנה.
בדרך לראש פינה, צמוד לקיבוץ גדות, החלטנו לעצור באתר הרפטינג של נהר הירדן. לאחר שהילדים החליטו לוותר על פעילות הרפטינג (פחדו להירטב), ובמקום זה ליהנות מירי לקיר מטרות (רובה פיינטבול), החלטנו לאכול באיסקנדר, מסעדת בשרים. בזמן שמוגשים לשולחן סלטים, לחם טורקי (לוואש מנופח) שנאפה בטאבון טורקי במקום ומגוון תוספות, אפשר לספוג את הנוף הפסטורלי ואת נהר הירדן מהמרפסת. הילדים הזמינו בעצמם המבורגר ואני התלהבתי מהסלטים, שלא עצרו מלהגיע. טאבולה, מגוון סוגי סלטי חצילים, עגבניות שרי עם בוטנים קלויים, סלט קוביות בטטה מרענן ועוד. סוף סוף קיבלתי קצת שקט, בלי שדור גן החובה היה תקוע בטלפון. התפריט באיסקנדר מלא ברמיזות מהמטבח התורכי וכולל מגוון בשרים רחב, מאפים מהמטבח התורכי (פידה, לחמא עג’ון, פנדק) ועסקית המשלבת מיקס בשרים, במחיר נוח. דור ההמשך, היה מרוצה ובסיום הארוחה כבר שאל מתי הולכים לנוח.
כשהתקרבנו לרכב, קיבלתי הערה, “אבא, תראה איזה יפה, יש פה חלון שקוף מאחור”. ואכן, קל לזהות את האיוניק בזכות החלון השקוף מאחור שיורד עד למטה באזור תא המטען, במקום שבדרך כלל, בכל רכב, יש פח אטום. מדובר באלמנט עיצובי מעניין, שתורם למראה ה”עתידני” של הרכב, אך יש לו גם תפקיד נוסף – שדה ראיה רחב וטוב לנהג. הטוב ביותר שראיתי ברכב משפחתי, במבט לאחור. בכביש מהיר קל מאוד להעריך כך את המרחק של הרכב מאחור, ובכלל, לראות מה קורה מאחור, כשיש עוד כמה סנטימטרים “שקופים” מתחת לחלון האחורי. אפרופו חלון אחורי, החיסרון הגדול ביותר שמצאתי הוא העדר וישר אחורי. בערב, כשניסע לאכול במסעדה דרוזית במסעדה (יש מקום כזה, שנקרא “מסעדה”), העדרו של הווישר, יורגש בגשם השוטף.
הגענו לקיבוץ אורטל. בחרנו ללון ב”נוף הצפוני”, אחד המקומות השקטים ביותר בארץ (לפני שהגעתי עם דור ההמשך). המקום מוקף עצי אורן וצמחיה ירוקה, נמצא באמצע שום מקום (קילומטרים מספר מהגבול הסורי), ובעונה ניתן ליהנות באזור מקטיף אגסים ותפוחים. אתר הנופש כולל אזור אירוח כפרי (מבני בטון חד קומתיים הכוללים מספר חדרים), ובקתות אירוח מעץ, נטועות בתוך חורש טבעי עבות. מדובר על בקתות עץ אירופאיות, כמו בכפרים קטנים בשוויץ, הכוללים מרפסת חיצונית מקורה, עם כיסאות ושולחן ושני חדרים. יש כאן קמין בוער המפיץ חום נעים, ג’קוזי ענק וחדר שינה נפרד, הכולל מיטה גדול עשויה עץ מהגוני מסיבי. למרות שיש בקתות מסביב, עדיין יש כאן פרטיות. עצי אורן מסביב, אצטרובלים על האדמה, משהו כאן גורם לזמן לעצור.
החניתי את הרכב בחניה. בשילוב לרוורס מופעלת המצלמה האחורית ובלחיצה נוספת, זווית ראיה נוספת מופיעה מולי, ומציגה לי את הטמבון האחורי של האיוניק. זה אומר שטכנית ניתן להתקרב עד כדי מספר סנטימרים למחסום מאחור. הילדים בבקתה, הרכב בחניה. אנחנו יוצאים לטיול רגלי בקיבוץ, ושמים לב שיש פינת חי (שנפתחת בבוקר) וגם יקב. אחרי היום הארוך הזה, אני חולם על כוס יין במרפסת, כשהם סוף סוף יירדמו. יקב אורטל, נוסד ב-2009 בקיבוץ אורטל, כיוזמה של איש קיבוץ, שעם השנים הפך את האהבה למקצוע. היום מנוהל היקב על ידי היננית נעמה סורקין, ששימשה במשך שנים כייננית הראשית של יקב דלתון המסחרי. היקב ממוקם בין הכרמים וצופה על נוף הגולן, מייצר כ-30,000 בקבוקים בשנה, מ-40 דונם שניטעו ב-2010 מהזנים: סוביניון בלאן, ויונייה, סירה, מרלו, קברנה סוביניון וקברנה פרנק.
הספקתי לטעום מספר יינות, בהם היונייה הותיק והמפורסם של היקב, שתוסס בחביות של 400 ליטר, מתיישן במשך ארבעה חודשים על שמריו, בעל צבע זהוב, פירותי ורענן. יין לבן קל, מהנה לפתיחת ארוחה ומושלם למנות קלות. אספתי לערב בקבוק של “אדום” (Ortal Red). מדובר על בלנד קברנה סביניון (60%), מרלו (30%) וסירה (10%), יין שהתיישן בחביות ישנות במשך חצי שנה. לו זו הייתה כתבה על יין, הייתי מספר לכם כמה נהניתי ממנו עם הטייק אווי מהמסעדה הדרוזית.
אבל זה לא. כוס וחצי אחר כך, אני נושם אוויר צלול ומסתכל על האיוניק בחניה. אני מתחיל להבין מה הכוונה מאחורי השם “מכונית העם”. היונדאי איוניק היא בת לוויה נהדרת בכבישים: נוחה בכביש 6, מהנה בכבישים קטנים ומפותלים, מרווחת ומכילה בגאווה את כל התיקים שלנו לסופ”ש ואיכשהו, גם שמרה על צריכת דלק של 20 ק”מ לליטר, כדי לשמור על הסביבה. חבילה טובה ושלמה. בדיוק מה שהעם היושב בציון צריך.
יונדאי איוניק מחירים
רמת גימור PREMIUM FL במחיר 137,900 ש”ח
רמת גימור SUPREME FL – במחיר 140,900 ש”ח
תודה על הכתיבה הטובה אשר גורמת לקריאה מהנה.
טוב שכתבתם בכותרת – “מבחן דרכים”, לרגע חשבתי שזו כתבה שיווקית לחנות לשוקולד, מסעדה, צימר, יקב (עם קישורים כמובן).