יונדאי וניו קרוסאובר קטן (1.6 ל’ אטמוספרי) – מבחן דרכים
בצל הקורונה, נחת בישראל רכב חדש העונה לשם יונדאי וניו. קרוסאובר, או ג’יפון אם תרצו, רביעי במספר למשפחה ברוכת הקרוסאוברים של יונדאי. הגענו כדי לעשות לכם סדר
משמעות המילה וניו (Venue) בעברית היא מקום מפגש. כשהגעתי לסוכנות יונדאי לאסוף את הוניו, בהחלט נראה שהיה מדובר במפגש של רכבי קרוסאובר. בעקבות האופנה הנוכחית, בה הנהגים אוהבים “לשבת גבוה על הכביש”, יצרנים רבים מציעים לפחות קרוסאובר אחד בפורטפוליו הרכבים שלהם. המהדרין מציעים שניים ואפילו שלושה דגמים במידות שונות. בודדים מהם מציעים ארבעה, יונדאי הוא אחד מהם.
ובכן, במידה ולא הכרתם, הנה הרשימה המלאה, לפי סדר יורד של גודלם: סנטה פה, טוסון, קונה והסיבה שלשמה התכנסנו: וניו. אם נשווה את הוניו לאחיו הגדול, הקונה, נגלה כי פערי המידות אינם שונים באופן משמעותי – הוניו קצר בכ-12 סנטימטרים ובסיס הגלגלים שלו קטן בכ-8 סנטימטרים (משמעותיים למדי, ועל כך בהמשך). הבדל נוסף, מעבר לעיצוב, הוא המיצוב – הוניו בסיסי יותר מבחינת איכות החומרים ומכלולי ההנעה. הדבר מתבטא כמובן במחיר – 109,900 ש”ח לגרסה הבסיסית של הוניו מול 126,900 ש”ח לגרסה הבסיסית של הקונה.
אחרי ההקדמה הארוכה אפשר להתחיל את מבחן הדרכים. עיצובו של הוניו ייחודי בנוף הקרוסאוברים המקומי. גריל ענק במרכז עם שני זוגות פנסים משני צדדיו. במבט צד, המפגש בין הגג לבין החלון הקדמי מייצר זווית המקנה לרכב מראה “קשוח”. מאחור המראה “נקי” יחסית עם שתי יחידות תאורה לא גדולות במיוחד וכיתוב גדול “Venue” על דלת תא המטען.
הכניסה לרכב מתבצעת באמצעות לחיצה על השלט וההתנעה נעשית באמצעות המפתח. מי שסולד ממפתחות יאלץ לרכוש את הקונה, שכפי שציינו מאובזר יותר מהוניו וכולל אפשרות לכניסה והתנעה ללא מפתח. חומרי הפנים הם בעיקרם פלסטיק קשיח ופחות “מזמין” אך איכות ההרכבה והגימור טובים. נציין כי ההגה עשוי מעור ונעים למגע והישיבה גבוהה יחסית, כיאה לג’יפון.
למעשה, הוניו גבוה בכ-3 סנטימטרים מהקונה. העיצוב הפנימי פונקציונאלי ואינו פורץ דרך. במרכז הקונסולה נמצא מסך מגע נוח לשימוש בגודל 8 אינץ’ הכולל חיבור לאנדרואיד ואפל, ומתחתיו מערכת בקרת אקלים עם תצוגה ייעודית. מערכת השמע אגב, איכותית עם צליל באס עמוק ומפתיע לטובה. כיסי הדלתות קטנים יחסית אך מנגד נציין כי קיים תא אכסון נוסף מתחת למשענת היד שבין המושבים הקדמיים ועוד “מדף” מעל תא הכפפות. סוככי השמש כוללים מראות ותאורה וכמו כן גג הרכב כולל שתי יחידות תאורה – אחת לטובת הנוסעים במושבים הקדמיים והשנייה לטובת הנוסעים מאחור.
תנוחת הישיבה בסך הכל נוחה עם אפשרויות כיוון להגה ולמושב. עם זאת, חסר לנו כיוון לגב התחתון. עוד באבזור תמצאו שני שקעי USB מלפנים אך לצערנו רק חלון הנהג יורד ועולה אוטומטית בלחיצה עמוקה על כפתור הפתיחה. זוכרים את שמונת הסנטימטרים בבסיס הגלגלים שהזכרנו בפתיח? מעבר למושב האחורי ממחיש כמה הם קריטיים. בסיס הגלגלים הוא אמת המידה למרחב בתא הנוסעים, אשר ממוקם בין הגלגלים הקדמיים והאחוריים. הקיצוץ הנ”ל מגיע על חשבון מרווח הברכיים ליושבים במושב האחורי שקטן משמעותית מאשר בקונה.
הוניו גם צר יותר בכ-3 סנטימטרים ולכן פחות מתאים לשלושה מבוגרים במושב האחורי. תא המטען יכול להכיל 355 ליטרים, כמקובל בקטגוריה וקיפול המושב האחורי יגדיל את נפח האחסון משמעותית לכ-1,143 ליטרים. אתם בטח שואלים את עצמכם מה לגבי המנוע האטמוספרי והגיר הרציף? אנו מכוונים את המראות (שהראות דרכן מצויינת), משחררים את בלם היד (הידני) ויוצאים לדרך.
המנוע ותיבת ההילוכים שהותקנו בוניו הם מזן נכחד. תקנות זיהום האוויר והמרוץ אחר שיפור צריכת הדלק מובילים את היצרנים לעבור למנועי טורבו קטני נפח ולתיבות רובוטיות. בוניו מותקן מנוע אטמוספרי המשודך לתיבת הילוכים רציפה. המשמעות על הנייר (וגם על הכביש) היא צריכת דלק גבוהה יותר (מאשר במנוע טורבו בעל נפח קטן יותר והספק זהה) והספק ומומנט המגיעים בסל”ד גבוה יותר. אם להיות מדויקים אז 123 כוחות סוס ב-6,300 סל”ד ו-15.7 קג”מ ב-4,500 סל”ד, מה שהופך את רצועת הכח הזמינה לצרה ביחס למנועי הטורבו המודרניים. הנ”ל גם מורגש על הכביש ולכן, על מנת להוציא את המירב מהמנוע, יש ללחוץ עמוק על הדוושה הימנית ולתת לסל”ד לעלות, דבר המייצר רעש בתא הנוסעים.
לצד החיוב, נספר כי, בדרך כלל, המנועים האטמוספריים והתיבות הרציפות מגלים אמינות טובה יותר לאורך זמן מול החלופות המודרניות והמורכבות יותר. התיבה הרציפה מדמה העברות הילוכים בהאצה חזקה (כלומר, היא אינה משאירה את המנוע על סל”ד קבוע), וכוללת אפשרות לתפעול “ידני” עם שמונה “יחסי העברה” שנקבעו מראש. לוניו אין משוטי העברת הילוכים מאחורי ההגה והתפעול נעשה מידית ההילוכים. העברות ההילוכים חלקות, כיאה לתיבה רציפה והמיאוץ ל-100 אורך כ-11.2 שניות (לעומת 7.5 שניות מהירות למדי בקונה המצוידת במנוע טורבו ותיבה רובוטית כפולת מצמדים), בשיוט במהירות זו אגב, מד הסל”ד יורה על כ-2,000 סיבובי מנוע לדקה נינוחים למדי.
נוחות הנסיעה נוקשה אך הוניו אינו “מתרסק” במהמורות. מזכיר במקצת את כיול המתלים של הרכבים מקונצרן פולקסווגן. כשהמהירות עולה כמובן שנוחות הנסיעה משתפרת והוניו מתגלה כמהנה יחסית לנהיגה בכבישים המפותלים. האחיזה טובה מאד, הבלמים נושכים, והבטחון מאחורי ההגה גבוה. לחובה נציין כי יחד עם שיפור בנוחות הנסיעה, רעשי רוח וצמיגים החלו להשמע במהירות של כ-120 קמ”ש. לנהגים הממהרים נציין כי לוניו מצב “ספורט” בו תיבת ההילוכים שומרת על יחס העברה נמוך לטובת זמינות כח. צריכת הדלק במבחן בנסיעה משולבת הייתה כ 12.5 קילומטר לליטר.
ללכת על בטוח?
יונדאי לא חסכו במערכות בטיחות. אמנם לוניו יש בקרת שיוט שאינה אדפטיבית ולכן פחות שימושית בכבישי ארצנו, אך כן תוכלו למצוא מספר מערכות בטיחות מעבר למינימום הנדרש על פי החוק: בלימה אוטונומית, מערכת התראה על עייפות נהג, מערכת המפעילה ומבטלת את האור הגבוה באופן אוטומטי ומערכת תיקון סטיה מנתיב.
לסיכום
הוניו מצא את מקומו במשפחת רכבי הפנאי של יונדאי. אמנם פערי המידות בינו לבין הקונה אינם גדולים, אך האבזור דל יותר ולכן התמחור אטרקטיבי. העיצוב ייחודי ונאה לטעמנו וככל הנראה יחידות הכח, עקב פשטותן היחסי, יגלו אמינות לאורך שנים. במהלך השנים הגעתי עם הרבה רכבי מבחן הביתה. על כולם אישתי נהגה, שהיא אינה חולת הגה. והוניו הוא אחד הבודדים שהיא רצתה לקנות. הסיבה לכך היא, שאם משקללים את מחירו, הוניו עומד בציפיות ואף מעבר לכך. וזו כנראה, השורה התחתונה הכי טובה שיכולה להיות למבחן הזה.
מחיר – 109,900 ש”ח
