לאלף את החיה: מבחן דרכים לשברולט קורבט C8 קופה
אתחיל במשהו אופטימי ברשותכם: בזמן שחשבתי שטסלה הפכה למושא ההערצה של הילדים היום, שמחתי לשמוע אותם צועקים אחד לשני: “תראה את הקורבט! וואו!” בזמן שאספתי את הבת שלי מבית הספר עם המכונית האייקונית הזאת. מסתבר שיש עוד תקווה בעולם. בעולם המוטורי כמובן, כי לגבי השאר אני לא בטוח.
נחזור לאופטימיות: הדור השמיני של שברולט קורבט, הידוע בשמו המקוצר C8, מציג ככל הנראה את אחד השינויים המשמעותיים ביותר לעומת הדור אותו הוא החליף במהלך כל ההיסטוריה של המכונית האייקונית הזאת. בפעם הראשונה מאז הוצגה הקורבט בשנת 1953, המנוע שינה את מקומו ועבר אל מאחורי המושבים, לתצורת מנוע מרכזי-אחורי. השינוי הזה, שאולי נראה לאנשים הגיוניים כמו עניין טכני בלבד, משפיע בצורה דרמטית על התנהגות המכונית, על העיצוב, על חוש השמיעה ועל חוויית הנהיגה שהיא מציעה. איזה מזל שאני לא איש הגיוני.
הקורבט C8, שהושקה בעולם בשנת 2019 משווקת בישראל באיחור אופנתי החל מהמחצית השניה של שנת 2023. למעשה, זו הפעם הראשונה שהקורבט, על שלל דורותיה, מיובאת לישראל בייבוא סדיר על ידי היבואן הרשמי, מה שמאפשר לנו לערוך לה מבחן דרכים כדת וכדין. מבחן מרענן במיוחד בעולם של רכבי פנאי חשמליים ושבלוניים. רוצים להתרגש מטווח נסיעה חשמלי מרשים? דלגו למבחן הבא. רוצים לקרוא על גודל מסך המולטימדיה? מצטער, לא מדדתי. למען האמת גם לא התעניינתי בו. הייתי עסוק בלנהוג. וזה בדיוק גם מה שמתכנני המכונית רצו. לראיה – המתקן למכשיר הסלולרי, שכולל גם טעינה אלחוטית, נמצא בגב תא הנוסעים, מקום לא נגיש ולא שמיש. מצוין עבור מי שרוצה להתנתק ממטרדים לא חשובים כמו חדשות והודעות ובאמת ליהנות מהרגע.
בארץ הקודש, UMI משווקת את הקורבט C8 עם חבילת Z51 בשתי גרסאות מרכב: קופה וקבריולה. גרסת הקופה כוללת גג פריק שמספק גם הוא את תחושת הרוח בשיער, למי שנשאר, כאשר חבילת ה-Z51 מוסיפה בלמים משודרגים, מתלים אדפטיביים, מערכת פליטה משופרת, דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה אלקטרוני, קירור משופר ועוד אי אלו עזרים אווירודינאמיים. כמה עולה החלום האמריקאי? 779,000 לגרסת הקופה אותה קיבלנו למבחן ו-851,000 שקלים לגרסת הקבריולה. רק חבל שבמחיר הזה היא מגיעה עם מערכת התרעה בהתקנה מקומית עקב חוסר במערכות בטיחות הנדרשות על פי חוק.
בוהים
העיצוב החיצוני של הקורבט C8 מושפע כאמור באופן משמעותי ממעבר המנוע למרכז המכונית, צמוד לגב המושבים. מבנה הרכב השתנה, והוא כולל כעת חזית קצרה ונמוכה יותר, וחלק אחורי רחב וארוך יותר, מה שנותן לקורבט צללית דינאמית, גם כשהיא סטאטית. קווי המתאר הוולגריים שמאחור והחזית המחודדת מלפנים, מעניקים לקורבט מראה אגרסיבי ונועז, המזכיר במעט מכוניות על אירופאיות מארץ המגף בעלות מנוע מרכזי. בונג’ורנו שברולט.
מתיישבים
פתיחת הדלת גרמה לי שוב להתפעל מהכונס הענק שבדופן המכונית, משום שידית הפתיחה מסתתרת בו. אני פותח את הדלת, שחושפת סף כניסה רחב, וצולל אל המושב שמציע תמיכה צידית מתכווננת ומצוינת. הרגליים שלוחות לפנים וה”קוקפיט” שמופנה לנהג בהחלט מרשים. הקונסולה המרכזית גבוהה וכוללת מעין גשר צר עם שלל פקדים בסידור מעניין ולא שגרתי, השולטים ברובם על מערכת בקרת האקלים. גלגל ההגה יותר מרובע מעגול, לא נוח לדעתי לנהיגה שמצריכה עבודת ידיים, וגם לא בטוח שאסתטי במיוחד, אבל כן מוסיף עוד לייחודיות בתא הנוסעים ועוזר לראות טוב יותר את לוח המחוונים הדיגיטלי שמציע שלל מצבי תצוגה. הראות לאחור דרך החרך הצר בעייתית.
המראה המרכזית מסוגלת להפוך למסך, שפותר לחלוטין את בעיית הראות, אבל אני רוצה להרגיש במכונית על ולא בקאדילק, ולכן, אני מבטל את המסך, על מנת שאוכל לצפות דרך החרך במכוניות שמתרחקות מאחור במהירות. האבזור, איכות החומרים, שילוב הצבעים והטקסטורות השונות עומדים בסטנדרטים של רכב יוקרה, אבל אני לא יושב כאן בשביל ללטף את הפלסטיקה, אני כאן כדי ללטף את הדוושה הימנית, וגם למעוך אותה כשהכביש יאפשר. רגע, זה השלב שבו כותבים כמה מילים על שימושיות לא? מה לגבי שימושיות? יש תא מטען קטן מלפנים שיתאים למזוודת טרולי ואחד גדול יותר מאחור. במהלך המבחן גילינו שלא מומלץ לשים בו קניות. חם שם. מאד מאד.
נוהגים
לחיצה על כפתור ההתנעה. המנוע משמיע נביחה עמוקה ומתעורר לחיים. גם השכנים התעוררו, אבל הם כבר רגילים לזה מהאימפרזה GT שלי. אבל היא לא הסיפור הפעם. נחזור לקורבט, ששם יש מנוע ענק, אז בזמן שהוא מתחמם כדי שנוכל להביא אותו לקצה בלי נקיפות מצפון, אספר לכם עליו: V8 בנפח אמריקאי כשר למהדרין: 6.2 ליטר, או 6,162 סמ”ק אם תרצו להיות מדוייקים. הוא מפיק 490 כ”ס ב-6,450 סל”‘ד ומומנט מרשים לא פחות של 64.2 קג”מ ב-5,150 סל”ד, מה שמייצר כביכול רצועת כח צרה יחסית. כביכול, משום שעם נפח כזה, אין מחסור בכוח בשום סל”ד, צרה ככל שתהיה הרצועה. צרה של עשירים.
המנוע הענק מותקן כאמור במרכז המכונית, מאחורי זוג המושבים, ומחובר לזוג הגלגלים הרחבים שמאחור (305 מילימטר לאוהבי המספרים), באמצעות תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים בעלת שמונה יחסי העברה. מה כל זה אומר? האמריקאים מדברים במיילים, ולכן נתון התאוצה הרשמי הוא 2.9 שניות מעמידה ל-96 קמ”ש (ולא 100 קמ”ש). נתון מרשים שתוכלו לשחזר אותו במידה ומצאתם אספלט מספיק איכותי.
המנוע הגדול טרם הגיע לטמפרטורת עבודה. יש בו הרבה ליטרים של נוזלים שצריכים להתחמם. אז אני מתחיל להתגלגל במנהלתיות ברחובות העיר ברשותכם. הקורבט כצפוי מתגלה כמכונית קשיחה יחסית. המתלים האדפטיביים מסוגלים להקל במעט על התחושות, אך כך או כך אופן לא מדובר בחוויה בלתי נסבלת. במצב נהיגה רגיל תיבת ההילוכים פועלת באופן חלק למדי וגם תגובת המצערת מעודנת. עוד פרט קטן בנוגע להתנהלות יומיומית: לקורבט יש כפתור שמגביה את חלקה הקדמי לטובת מעבר על פסי האטה גבוהים או צליחת שיפועים במרכזי קניות, מבלי לשפשף את הפגוש הקדמי. אמריקה. רק מזכיר לכם – את הקניות לא לשים בתא המטען שמאחור.
זהו, המנוע התחמם והכביש נפתח. אני לוחץ עם אגודל שמאל שלי על כפתור ה-Z שהותקן על גלגל ההגה. הכפתור הקטן פותח פרפר גדול במערכת הפליטה שמגביר את הצלילים הבוקעים מארבעת פתחי המפלט שמאחור, משפיע על תגבור ההגה, מחדד את תגובת המצערת, מקשיח את המתלים האדפטיביים ומזרז את פעולת תיבת ההילוכים שהופכת לבועטת ולא נעימה בכלל לנסיעה מנהלתית. אני בועט בדוושה הימנית והמנוע שמאחור מתחיל לשאוג, ובועט אותי, ככל שהצמיגים מצליחים לאחוז באספלט, קדימה. השאגה ממשיכה, ההילוכים מתחלפים במהרה זה אחר זה, המנוע שואג, אני שואג, והתאוצה משכרת.
כיף וקל לטרוף איתה את הכבישים המהירים, אבל איך היא מתנהגת בכבישים המפותלים?
יורדים מכביש 1 לכביש 38. אתם יודעים – אשתאול, רמת רזיאל, נס הרים, שריגים, לוזית בית גוברין. המסלול מוכר לי מאד, המכונית עדיין לא. הקורבט מסוגלת לנוע שם במהירויות שמכוניות אחרות שבהן נהגתי, גם הספורטיביות שביניהן, לא מתקרבות אליהן. הכבישים כאן צרים והקורבט רחבה. 1,933 מ”מ ליתר דיוק או שני מטרים אם תרצו לעגל. זה פחות נוח לנהוג בקווי נהיגה נכונים בתוך הנתיב, אבל מי בכלל חושב עכשיו על קווי נהיגה. כשההגה אינו מיושר לחלוטין, כל לחיצה עמוקה על דוושת הכיף במהירות דו ספרתית (ולפעמים גם תלת ספרתית, תלוי בסוג האספלט ובמצבם של הצמיגים האחוריים) תשלח את הזנב לטיול קצר שייקטע על ידי בקרת האחיזה.
במידה ותחליטו לבטל אותה, את הבקרה מצילת פרמיות ביטוח, מה שיעצור את ההחלקה הוא המיומנות שלכם או המצוק. מה שיבוא קודם כמובן. בהחלט לא מומלץ לנסות מחוץ לבית ובטח גם לא בתוכו. באותן פניות הדוקות הפריעו לי משוטי העברת ההילוכים שמסתובבים עם גלגל ההגה. הייתי מעדיף אותם ארוכים וקבועים על מנת לדעת בכל רגע נתון היכן מעלים או מורידים הילוך. הפיתולים ממשיכים והקורבט דורשת נהג מיומן ושקול. דורשת שאתייחס אליה בכבוד. התנהגות הכביש שלה טובה, היא מבצעת את מה שתטילו עליה אבל תמיד צריך לזכור שיש לה 490 כ”ס ושצריך לחזור לדוושת הגז בעדינות. כן, מודה באשמה, או בחוכמה: לא הצלחתי לחלץ ממנה את מלוא היכולת המרשימה אליה היא מסוגלת בחלק גדול מהזמן. בטח שלא בכביש הציבורי.
הכבישים ממשיכים להתעקל והקורבט אינה מתגלה כמכונית “אתלטית”. 1.6 טון זה לא מעט. המתלים האדפטיביים מטפלים טוב במשקל ושומרים על זוויות גלגול נמוכות עד לא מורגשות, אך התגובה הראשונית לכניסה לפניה אינה מיידית כמו מכוניות קלות משקל בעלות הנאה אחורית בהן זכיתי לנהוג לאחרונה. זה לא אומר שהתנהגות הכביש אינה טובה או אינה צפויה, ההיפך הוא הנכון, וזה מרשים כשמדובר במכונית שרירים אמריקאית. מדובר פשוט בחוויה אחרת. חוויה ברוטאלית. חוויה עם המון כוח. חוויה שגורמת לאוחז בהגה לשיכרון כוח.
בשלב זה של המבחן עברו כבר עשרות ליטרים של בנזין דרך שמונת המזרקים של הקורבט. יש לה את היכולת מצוינת להפוך דלק לחיוכים, אז ביננו, מה זה משנה שהיא גומעת ליטר לכל חמישה קילומטרים של כיף?
מסכמים
לצערי זה הזמן לסכם. הפעם זה הגיע מהר מאד, תרתי משמע. בקרוב אחזיר את המפתחות של הקורבט, וזה יקרה בצער גדול. אני לא חובב מכוניות אמריקאיות, אבל לכל כלל יש יוצא מהכלל. הקורבט C8 מייצגת דור הולך ונעלם של רכבים שתרבות הפוליטיקלי קורקט החריבה לאט ובשיטתיות. יש לה מנוע ענק, היא רועשת, היא ברוטאלית, היא מסוכנת (במידה ותבטלו בקרות), היא לא שימושית, והיא לא מאפשרת לנהוג בה רגוע לאורך זמן. במוקדם או במאוחר היא תוציא ממך את הקוף.
הקורבט שומרת על המסורת האמריקאית של מכוניות שרירים עם מנועים גדולים וכוח מתפרץ, ומוסיפה למתכון המוכר התנהגות כביש משובחת וטכנולוגיה מתקדמת על מנת להפוך את החוויה הזו למודרנית ועדכנית. אמריקה בישראל.
