לנדרובר דיפנדר (2 ליטר דיזל 240 כ”ס, 7 מקומות) סקירה
פותחת את הדלת, מתמתחת כדי להניח את התיק ואת השקיות במושב ליד הנהג, אחד אחרי השני, אוספת ומסדרת את השמלה, כך שאוכל להרים רגל אחת. רגל אחת בפנים, לוקחת תנופה, מרימה את כל הגוף ומניחה את עצמי על המושב.
מתמקמת.
מזיזה את מושב הנהג למעלה, קדימה, מכוונת, בכיוון חשמלי, את מראות הצד, מחליפה את המצלמה במראה המרכזית למראה רגילה. חוגרת.
זהו, נראה לי. אפשר להתניע את החיה.
לנדרובר דיפנדר הגיע אלינו למבחן דרכים קצת אחר – מכיוון שאני מגיעה מעולמות הרכב, שכוללים הכל חוץ משטח, גייסתי למשימה את כתב העל שלי, יובל לוי, לבחון את הדיפנדר בשטח הראוי לו. ומה יותר ראוי מלהשתתף איתו ביום נהיגת שטח ואימון של מועדון לנדרובר. אז אני לא דואגת, את חוות הדעת על הלנדרובר דיפנדר החדש בשטח תוכלו לקרוא פה באתר, בכתבה של יובל, וגם בסוף הכתבה הזו.
אני, אני הולכת לכתוב לכם איך הוא ביום יום, איך הוא באספלט, איך הוא באיילון, איך הוא מבפנים ואיך הוא מבחוץ. פעם קראתי לזה כתבה מפרספקטיבה נשית, היום אני לא אעז, כי יש נשים שאוכלות שטח לארוחת בוקר. אז נסגור על לנדרובר דיפנדר מהפרספקטיבה של ענת דניאל.
הגרסה שהגיעה אלינו – דיפנדר 110, שבעה מקומות, ארבע על ארבע, עם מנוע דיזל בנפח 2 ליטר, ארבעה צילינדרים, עם הספק של 240 כ”ס, מומנט של 43 קג”מ, והאצה מאפס ל-100 קמ”ש ב-9.1 שניות. תיבת ההילוכים, היא תיבה שאנחנו אוהבים, מכירים ומוקירים – ZF שמונה הילוכים.
אם תהיתם אם 240 כ”ס מספיקים לחיה ששוקלת שני טון ו-248 ק”ג, אז כן, בגדול, לא תרגישו כלל שחסר לכם כוח, אלא אם כן, אתם חזירי גז ביציאות מהרמזור. זה לא רכב לצאת ממנו באטרף מהמקום, אבל אם תדרכו את הדוושה למטה, תרגישו בדחיפה חזקה קדימה, השהייה של מאית השנייה, ואז, כשהרגל עדיין למטה, המנוע מתעשת ועף ממש קדימה.
נתון המומנט מרשים, כמו גם נתון ההאצה, שיכול להניח את דעתכם, שעצלן הוא לא, בשום עצם בגוף שלו. ואם תשאלו את אנשי לנדרובר, כדאי לוותר על גרסת השני ליטר עם 200 כ”ס, ולקפוץ ישר לגרסה הזו. אני נוטה להסכים איתם, פחות כוח מזה, יוריד בוודאות מהביצועים של הרכב, בעיקר ביום יום, על הכביש.
המערכת פה מעולה, אבל הייתי חייבת לכבות אותה לרגע כדי להאזין לצלילי המנוע. בשניות הראשונות אני מגרדת בראש, זה דיזל? זה בנזין? זה נשמע כמו משהו אחר, דיזל אחר. צלילים מגרגרים ויפים, נעימים לאוזן.
ההגה הגדול שמולי לא מאיים. הוא נוח, הוא מעוצב, ונוח לאחיזה. ההיגוי גם, ללא כל כיוון, או מצב נהיגה אספלט, ספורט, (אין מצבי נהיגה לכביש), עושה עבודה מספיק טובה כדי לשמור על תחושה לא אנמית למתרחש בכביש. גם כשאתגרתי אותו בפניות דביליות במחלפים, לא הרגשתי לרגע שאני והענק הולכים להתהפך.
סביבת הנהג היא גולת הכותרת בשבילי, איך אני תמיד מחפשת את גולת הכותרת… גם כשלא מדובר בגרסא הגבוהה והמאובזרת ביותר, הגרסא המועדפת עלי, שגרמה לי להתלהב בצורה מבישה באולם התצוגה, עדיין, גם הגירסא הזו משקפת כמה מחשבה הכניסו בכל ס”מ במרחב הנהג והנוסעים. קודם כל, כמעט אפס בד או לבד, או שטיחים. דגש על פלסטיק חלקי גומי, וכל מה שאפשר לנקות ממש בקלות, עם שואב או עם מים.
כל פתחי האחסון עטויים גומי, לכמה שיותר אחיזה לחפצים שנניח עליהם. מלא שקעי טעינה ושקעי חשמל לאלה שבאמת הולכים לטייל בשטח, ולחיות מסביב לרכב הזה שעות רבות או כמה ימים. תא אחסון ענק מתחת לזרוע הנהג והנוסע לצידו, תא מגניב, חור, מנהרה, או מה שלא תדמיינו לעצמכם, בין הנהג והנוסע. גם כשזו לא הפעם הראשונה שאני רואה עיצוב שכזה לתאי אחסון, זה עדיין מאד מרשים וייחודי.
מעלי אין גג פנוראמי, מן הסתם, זה הדבר הכי לא בטיחותי לעשות, אבל כן יש “חלונות ספארי” מכל צד, משהו שלראשונה נתקלתי בו. וזה מקסים והגיוני מאד לעשות.
מערכת המולטימדיה מרגישה מוכרת ממשפחת לנדרובר, אבל היא בעיקר מתמקדת בכיוון פיצ’רים של נסיעה בשטח, ופחות באיזה עיסוי אני בוחרת, באיזה חלק בגוף, ובאיזו עוצמה. אני התעסקתי במערכת השמע המצויינת של מרידיאן, המחוברת ל-10 רמקולים וסאב וופר, ובכיוון בקרת האקלים המפוצלת (ל-3 חלקים. גם המושב השלישי מקבל אוורור).
ואם במושב שלישי עסקינן, הלנדרובר דיפנדר בדור החדש מעוצב בצורה “רכה” ומזמינה יותר משפחות, ואני לחלוטין חושבת שהוא מתחרה מצוין והוגן לכל רכבי הפנאי שטח 7 מקומות, גם אם אינכם אנשי שטח כסאח. בזכות הפרקטיות שלו – פתחי אחסון, שקעים, בקרת אקלים, קיפול נוח של המושב השלישי, מרווח פנים מכובד למשפחה.
אני יושבת במושב הנהג, ושואלת את עצמי שאלות בסיסיות – זה רכב שהיית מוכנה לנהוג בו ביום יום? בהנחה שזה הרכב היחיד בבית, וככל הנראה בן הזוג שלך הפיל עליכם את ההחלטה הזו, האם היית מטילה עליה ווטו? עדיין מדובר בדיפנדר, רכב שטח עם גוף ענק, גלגלים עצומים, ומאפיינים מובהקים של שטח ובלאגן. הוא מחוספס מבפנים ומבחוץ, וחייבים לאהוב ולהתחבר לסטייט אוף מיינד הזה כדי ליהנות מנהיגה בו ביום יום.
אם קונים את הרכב גם לשימוש יומיומי, כדאי שזה יהיה הלנדרובר דיפנדר ברמה הכי מאובזרת ומפנקת, שתעדן אותו ותרכך את החספוס שלו ביום יום. אבזור ופיצ’רים שיעדנו אותו, לפחות מבפנים.
נסענו כמה עשרות קילומטרים יחד, האבק והשריטות שעליו לא ממני… אני הראיתי לו ים ושקיעות, וחורשה ירוקה, ואת רחובות רמת השרון הצפופים, מהצד המערבי השבע, שם אני נוסעת ואולי אולי יסובבו אחרי הרכב את הראש. שבעים.
הוא חטף הרבה אתמול ושלשום, ועתיד לחטוף בטיולי שטח עתידיים. זה הייעוד של הענק המרשים הזה. ואני דוהרת איתו בכבישים, על הגובה, כל הכביש פרוש לפניי בצורה מעוררת השתאות, וכיף לי. כיף לנהוג בו. שלא לומר, איזה בובי זה!! רץ איתי, תומך, מגן, כמו חבר, אח.
ככל שהמהירות התגברה החלו להשמע קרקושים קלים פה ושם. “חטפת, הא? אכלת שטח. אני אומרת לך, אם היית שלי היית רואה את איילון צפון ודרום, כביש 6, וגג, קצת חול ים. אבל אתה לא שלי…”.
אחרי שדוממתי מנוע נשארתי לשבת בדיפנדר, שמעתי שיר מקסים של הביטלס – And I love her… הגברתי והתרווחתי במושב הנהג… כיף לנו יחד. לא כיף של בוא ניקח אותו לקניון לשופינג, זה ממש לא הכיוון. זה מרגיש כמו עם הג’יפ רנגלר, שנותן תחושה של אח גדול שהולך מאחוריך לכל מקום. כיף
לנדרובר דיפנדר כולל מגוון מערכות נהיגה בשטח:
מערכת הדמיית שטח הנסיעה – מכסה מנוע “שקוף” –
VIEW GROUND SIGHT CLEAR
מערכת RESPONSE TERRAIN להתאמה אופטימלית לסוג השטח
מערכת CONTROL PROGRESS TERRAIN ALL – ATPC
בקרת ירידה במדרון HDC
מערכת ASSIST LAUNCH SAND
תיבת העברה כפולה LOW/HIGH
מתלי אוויר מתכווננים
ומערכות בטיחות בכביש לא חסרות בו:
Assist Drive חבילת בטיחות בנהיגה, הכוללת:
– התראה אקטיבית מפני רכבים בשטח “מת” – ASSIST SPOT BLIND
– בקרת שיוט אדפטיבית CONTROL CRUISE ADAPTIVE
– התראה בפני תנועה ביציאה מחניה – MONITOR TRAFFIC REAR
– בקרה ליציאה בטוחה מהדלתות האחוריות – MONITOR EXIT CLEAR
– מערכת סיוע לפני התנגשות מאחורASSIST PROTECTION R
דירוג בטיחות ישראלי – 8 מתוך 8
דירוג זיהום – 15 מתוך 15
לנדרובר דיפנדר 110, 7 מקומות, מנוע דיזל 240 כ”ס – 558,000 ש”ח
מילה על הדיפנדר בשטח / יובל לוי
אז אחרי שנסענו בכביש ונוכחנו לראות שהדיפנדר החדש, בזכות המרכב האחוד (שהחליף את שלדת הסולם) ומתלי האוויר הנפרדים (שהחליפו את הסרנים החיים), לא נופל משאר רכבי הפנאי, הגיע הזמן לרדת לשטח ולבדוק האם הוא ראוי לשאת את השם האלמותי: “דיפנדר”. התשובה בקצרה: תלוי מי שואל. ובאריכות – מי שמחפש את המכאניקה הפשוטה, את עבודת הסרנים החיים (המחברים את הגלגלים ביניהם: אחד עולה, השני יורד), את הידית המשלבת להילוך כח (ולא לחצן המפעיל מנוע שמשלב את הילוך הכח עבור הנהג) וכו’, כנראה שיצקצק בשיניו ויטען שכלי זה אינו ראוי לשאת את השם “דיפנדר”.
אבל בינינו – כנראה שאותם המצקצקים הם לא אלו שילכו לסוכנות לנדרובר בשנת 2020 ויזמינו דיפנדר (גם אם היה זהה לדגם היוצא). הלקוחות הפוטנציאלים בשנת 2020 רוצים נוחות בכביש, שקט בנסיעה, יכולת לנסוע במהירויות גבוהות ועוד שלל פינוקים תוך כדי האפשרות לעבור כמעט כל מכשול שיקרא בדרכם בשטח וזה ה”מחיר” שצריך לשלם על כך. הדיפנדר עמוס במערכות אלקטרוניות שעושות את העבודה עבור הנהג: כפתורים שמגביהים ומנמיכים את המרכב, בורר למצבי שטח שונים (זחילת סלעים, בוץ, דיונות, שלג ועוד), הילוך כח שנכנס בלחיצת כפתור, נעילות אוטומטיות של הדיפרנציאל האחורי והמרכזי, התראה על גובה המים במעברי מים עמוקים (הוא מסוגל לחצות מעברים בעומק של 90 ס”מ במקרה ותהיתם), מצלמות 360, מצלמה המספקת תצוגה ממבט הנהג כאילו תא המנוע שקוף (לטובת שטח טכני) ועוד ועוד ועוד…
הדיפנדר, בזכות זווית גישה חריגה של 38 מעלות (ללנד קרוזר של טויוטה למשל, זווית גישה של 31 מעלות בלבד) ונעילות הדיפרנציאל, צלח בהצלחה עליות תלולות שכללו הצלבות משמעותיות. עליות אשר בעליהם של כלים אחרים שהגיעו למגרש המשחקים, עמדו מאחור וצפו בנו בהערצה. הדיפנדר עובר את המכשולים הללו ללא דרמות וכמעט בלי סבסובי גלגלים מיותרים תוך כדי שקט מופתי בתא הנוסעים. יש כאלו שיתלוננו על הניתוק של הנהג מהאתגרים שהרכב האדיר הזה מטפל בהם, אבל שוב, כנראה שאלו לא באמת הלקוחות שיכנסו מחר לסוכנות לנד רובר ויזמינו לעצמם את הדיפנדר החדש.
אז האם הוא ראוי לשאת את השם דיפנדר? האם המיני והפיאט 500 ראויות לשמן? כן, לדעתנו, בשנת 2020, למרות כל הרגשות המעורבים וההתרפקות על העבר, בזכות הדרישות המשתנות והרבה בזכות יכולותיו הרבות בשטח, הוא ראוי לשאת את השם “דיפנדר”.
