לפנאי או לשטח? ג’יפ קומפאס – סקירה וחוות דעת

טיול משפחתי לאילת עם ג’יפ קומפאס – סקירה וחוות דעת

בתזמון מצוין קיבלתי לסקירה את הג’יפ קומפאס החדש, בדיוק כשכל המשפחה יורדת לאילת כדי להגיע לתחרות ג’ודו בה הבן שלי משתתף. החדשות הטובות הן שהילד הביא הרבה גאווה וקטף את המקום השלישי, האם גם הג’יפ קומפאס יחזור עם איזה מדליה? מבחן דרכים – ג’יפ קומפאס

יום רביעי
הגדול שלי נוסע לאילת עם המועדון להשתתף באליפות ישראל בג’ודו לילדים. אני נפרד ממנו באוטובוס ומתרגש כאילו מינימום הרגע עלה לאוטובוס לבקו”ם. בצהריים אחרי לא מעט שיחות טלפון ואחרי שאמר לי “אבא, הכל בסדר תפסיק להתקשר כל 10 דקות” אני מצליח להסדיר נשימה ונוסע לאסוף את רכב המבחן – ג’יפ קומפאס החדש.

סוף סוף מבחן דרכים שבו אני לא צריך להתפתל ולרשום ‘רכב פנאי’ או ‘SUV’ או כל מיני כינויים אחרים למילה ג’יפ או ג’יפון. זה ג’יפ של חברת ג’יפ, מותג השטח האייקוני. כלים שידעו לנצח מלחמות וגם את מדרכות כיכר המדינה. במקרה שלנו עסקינן בדגם הקומפאס, ג’יפ, שעל הנייר מגיע גם עם יכולות שטח.

את הגי’פ קומפאס פגשתי לראשונה בהשקה, לפני מספר חודשים באולם התצוגה הראשי בהרצליה פיתוח. כשהסירו את הכיסוי והרכב נחשף מולי, נוכחתי לראות שמחלקת העיצוב של ג’יפ עשו עבודה מעולה. הוא נראה מעין בייבי גראנד צ’רוקי עם הגריל המוכר בחזית, בעל שבע הצלעות ועיצוב מחוספס ומושך יותר מהגלגולים הקודמים שלו.

הקומפאס הוא אחד מרכבי השטח היפים, ולהבדיל משאר הג’יפונים המתחרים הוא משדר לוק קשוח באמת.יש לו את הניפוחים הנכונים במקומות הנכונים, לרבות במרכז מכסה המנוע, יחד עם פס ניקל מתכתי לכל אורכו המשתפל אל תחתית החלון האחורי. גם יחידות התאורה האחוריות החדשות, הסמי שקופות נותנות את הרושם שהקומפאס רחב יותר ממה שהוא באמת. ולקינוח, הלוגו של מותג JEEP מתנוסס בגאון מאחור, וקצת מתחתיו סמל ה-4X4 למקרה ששכחתם למה הוא מסוגל גם מחוץ לכביש.

החלל הפנימי אמריקאי קלאסי ומרשים. ישנם מושבי עור גדולים ותומכים, דשבורד גדול אך מעודן, לחצנים גדולים והמון פוזה. הישיבה בקומפאס מרגישה גבוהה ונותנת זווית ראיה טובה, רבות בזכות חישוקי 19″ יפהפיים ומרווח גחון של 21.5 ס”מ, בין הגבוהים בקטגוריה. לוח השעונים גדול ואנלוגי, לצד מסך מידע דיגיטלי, בו מוצגים לא מעט נתוני דרך.

יום חמישי, שש בבוקר
שני ילדים עייפים, אישה ערנית ואני, יושבים ברכב, לא לפני שהעמסתי מזוודה גדולה, מזוודה בינונית ועגלה. תא המטעןשל הקומפאס, בעל נפח של 438 ליטר קלט את הציוד כולו ובקלות. אמרנו פוזה? תא המטען נפתח חשמלית ואף מרחוק, בעזרת שלט הרכב. המושב האחורי מאכלס בלי שום קושי מושב בטיחות, והחיבור נעשה די בקלות בזכות התקני ISOFIX. בקבוקי המים מוצאים את מקומם במשענת היד הנפתחת בין הילדים. לו רק היה מקום לבקבוקים גם לנוסעים מקדימה. אמנם יש תא אחסון, לא גדול במיוחד מתחת למשענת היד לנהג, אך המחסור בתאים או אפילו במקום להניח את הסלולארי מורגש.

אני לוחץ על לחצן בלם היד החשמלי, לחיצה נוספת על כפתור ההנעה ו… די שקט פה. אין את הנהימה המוכרת מכלי רכב אמריקאים בכלל או ממותג ג’יפ בפרט. המנוע בג’יפ הקומפאס הוא מנוע 1.4 טורבו. כן, זו לא טעות, מנוע שהוא כמחצית מהנפח שהיינו מצפים למצוא בג’יפ. מדובר במנוע מתוצרת פיאט, שאותו ניתן למצוא גם בפיאט X500.

המנוע הזה אולי נשמע קטן, אך מפיק 170 כ”ס ב-5500 סל”ד, עם מומנט של 25.5 קג”מ סביב ה-2500 סל”ד. כשלמנוע מחוברת תיבת הילוכים בעלת 9 הילוכים. ליד ידית ההילוכים ישנו בורר מעניין עם אפשרות לנעילת דיפרנציאל בסיבוב לחיצת כפתור, ישנם גם 4 מצבי נהיגת שטח או כמו שבג’יפ קוראים לזה selec-terrain – אוטומט, שלג, חול ובוץ. הקומפאס מגיע עם שלדה אחודה ולא שלדת סולם וגם בלי הילוך כח, אבל הלחצן הזה בשילוב בקרת משיכה אומר שיש פה ג’יפון עם יכולות שטח טובות יותר משאר הג’יפונים בשוק, כולל המתחרים שמגיעים גם עם הנעה כפולה קבועה.

אנו יורדים לכביש המהיר והדרך עוברת במהירות. מעלינו חופת גג זכוכית פנורמי מרשים וכהה שגורמת בשעה הזאת לאור הכתום סגול מהשמש לחדור בצורה נעימה לחלל הרכב. בינתיים, הנוסעת לצידי נשענת לאחור ומרשה לעצמה להשלים שעות שינה. אני מסיים את הכביש המהיר כשהנוף הופך מעירוני לשדות מוריקים, ומיד אחרי באר שבע למדברי. כל לחיצה על דוושת הגז גורמת לקומפאס המנומנם, כמו הנוסעת שלצידי, לזנק קדימה.  אם היה נדמה שחסר לו כח בהילוכים גבוהים, הורדת הילוכים באופן ידני, בעיקר לקראת עקיפות, החזירה לו את מעט הכוח הנדרש, לרכב עם 4 נוסעים וציוד בתא המטען.

בקרת השיוט האדפיטיבית טובה, עם יכולת לזהות ולהתאים את מהירות הנסיעה בהתאם לרכבים בתנועה מולנו, רק חבל שהתפעול שלה מעט מסורבל ודורש לחיצה על כמה לחצנים. מערכת השמירה על סטיה מנתיב עבדה היטב, אם כי זו מעט אגרסיבית בתיקון האקטיבי חזרה לנתיב.

עצרנו לארוחת בוקר בכניסה לדימונה. כל המבטים של האנשים סביבנו, שויתרו על החוויה לטוס לאילת ובחרו לנסוע כמה שעות טובות לצד מיטב נהגי ישראל, נמשכים לג’יפ קומפאס. השילוב של ג’יפ שחור עם נגיעות ניקל עושה את זה לישראלים. סיימנו, ואנו טוענים את הילדים חזרה וממשיכים עוד דרומה. אם עד עתה כולם ישנו, עכשיו יש ברכב ארבע נפשות מתודלקות בסוכרים ופחמימות. אני מחבר את הטאבלט לילדים לחיבור ה-USBמאחור, ואת הסלולרי שלי למערכת המולטימדיה בעלת מסך ה7″ ומערכת הU-connect בעלת תמיכה ב-android auto ו-Apple CarPlay. אישתי בחרה את הפלייליסט שלה וסאונד המוסיקה הלטינית הבוקע מששת הרמקולים נשמע איכותי.

כביש הערבה נפתח לפנינו והרגשת החופש מתחילה לחלחל לנפש בדיוק בשעה שבה הייתי אמור להיות באיזו ישיבת הנהלה בעבודה. אני סוגר את הוילון לגג השמש ומפעיל את המזגן דרך מסך המולטימדיה. אחרי כשעתיים נוספות של נסיעה ושתי עצירות חירום-שירותים-לילדים הגענו לחניית המלון. אם לא היה מדובר במלון מרשת גדולה ומכובדת, הייתי חושד שמדובר בחניה מאולתרת שהמלון המציא לקראת בואנו. מצאתי את עצמי מתמרן במעין מסדרון צר בחלקו האחורי של המלון כשאני מסתמך על מראות וחיישני רוורס בלבד. אתם שם, החברה מג’יפ? מצלמת רוורס הייתה עוזרת פה.

שישי צהריים
אנו נפגשים ביציע עם הבן הגדול לקראת התחרות. הוא תכף עולה. כמו משפחה של בוגר קורס טייס, אנו עומדים עם שלטים ומעודדים אותו בתחרות. הוא מצידו עושה את העבודה ומצליח לנצח ואף להביא מדליה. כמה נחת. אחר הצהריים הוא חוזר למלון שלו עם הנבחרת והאישה מאושרת מההישג ומחליטה לחגוג זאת בשופינג עם הילדים. זמן מצוין לקחת את הקומפאס לסדרת צילומים בשקיעה, על רקע הים הכחול של אילת.

הנסיעה העירונית נעימה אך נראה שהקומפאס מתקשה לספוג חלק מכבישי העיר הפחות איכותיים, שפעם ידעו ימים טובים יותר. גם במעבר על פסי האטה (כמה באמפרים יש בעיר הזאת!) מתקבלת תחושת מכה לא נעימה בסוף המהלך של המתלה, גם במהירות איטית, ויחד עם זאת יש מעין תחושת “ריחוף” במהלך הנסיעה שמקבלים בנהיגה ברכבי שטח. אני מתדלק את הרכב לקראת הנסיעה מחר חזרה הביתה, צריכת הדלק עמדה על 9.4 ק”מ לליטר. מצד אחד, לא נתון מרשים לג’יפון עירוני בנפח שכזה, ומצד שני נתון לא רע למותג מבית ג’יפ.

יום אחרון – שבת, 6 בבוקר
רק אני ופקידת קבלה מנומנמת ערים בלובי. אני נכנס לקומפאס ונוסע לכיוון מעבר מסוף טאבה, וכמה ק”מ לפני המסוף אני יורד מהכביש ונכנס לדרך נחל שלמה. העברתי דרך מסך המולטימדיה לתצוגת המצפן הדיגיטאלי והכביש שהיה לשביל מהודק באזור חניון הלילה הפך לשבילי חול גרגירי. הקומפאס מתמודד יפה עם הסביבה,  שילוב של מצב SAND עם נעילה גורם לקומפאס לאכול את השביל והאבק לארוחת בוקר. זווית גישה של 16.3 מעלות בשילוב צמיגי חתך נמוך וגם בשל ההתחייבות מול היבואן לא להיכנס איתו לשטח עוצרת אותי כאן ואני לא מעז לבחון אותו מעבר לשבילים. אחרי השתכשכות של שעה קלה בשטח קל ואבק סמיך, נראה שהוא בהחלט מרגיש נח בשטח לא פחות, ואולי אף יותר מבכביש.

חזרה למלון לטובת ארוחת הבוקר ושכשוך בבריכה. אני אוסף את הבן הגדול שמחליט להצטרף אלינו בחזור. המזוודה שלו אמנם מאתגרת את תא המטען, אך אחרי ארגון קצר וגם היא נכנסה. תוך חצי שעה כולם נשפכים ברכב ואני מוצא את עצמי לבד, שוב, מהרהר “מי קהל היעד של הקומפאס”?.עם תג מחיר של 219,900 ₪ לרמת הגימור LIMITED PLUS הנבחנת, מדובר בתג מחיר גבוה משל רכבי פנאי מתחרים ונמוכה במעט מרכבי פנאי יוקרתיים ומפנקים יותר. אמנם מקבלים ג’יפ מבית ג’יפ, עם מראה וסטייל ושם, אך עם יכולות שטח בינוניות יחסית.

איכות הנסיעה טובה מחוץ לעיר וסבירה בעיר, ולמרות לא מעט מערכות בטיחות מתקדמות אי אפשר להתעלם ממנוע קצת אנמי בעל צריכת דלק סבירה. אם הקומפאס צריך לקבל מדליה אחרי הסופ”ש באילת, הוא יזכה למדליית ארד. מדובר בשיפור משמעותי לעומת הדגם היוצא ועדיין, יש לו עוד במה להשתפר. הקומפאס יתאים לקהל שתמיד רצה את מותג ג’יפ בחניה, אך בעלי תקציב מוגבל, ואין באפשרותם לרכוש את אחיו הגדולים והיקרים יותר מבית ג’יפ, או לכאלה המחפשים מראה מצודד של רכב שטח ויכולות שטח בסיסיות, על פני עוד איזה ג’יפון וואנבי יפני או קוראני. ביננו, כמה מכל אלו שקונים רכבי פנאי נכנסים באמת לשטח? רובנו הרי רוכשים רכב פנאי בשביל המראה והפוזה בחניה של הבית, ואת זה הקומפאס מספק בהחלט.