מבחן דרכים – פיאט 500C

בפחות משלושה ימים שכחתי באיזה רכב אני נוהגת, ויש לי סיבה טובה


הרכב החמוד, החדש וה”זריז” שקניתי לפני שלושה חודשים, נראה פחות ופחות אטרקטיבי בעיניי מהיום שהבלוג הזה קם, ובעיקר השבוע. הכל בגלל פצצה קטנה ושובת לב, בשם פיאט 500C: בעלת מנוע 1.4, שלוש דלתות, גיר דואלג’יק (בניסוח חופשי: תיבת הילוכים אוטומטית וידנית, המשולבת עם מחשב המסייע ומייעל ביצועים וחיסכון בדלק), 100 כוח סוס (על 940 קילו), האצה של 10 שניות מ-0 ל100 על פי היצרן, ועיצוב פנים וחוץ מלא סטייל (רטרו!).

קבריולה, אולה אולה

ההיסטוריה חוזרת

התלונה השכיחה ביותר על הפיאט 500, היא על ביצועי הגיר, ההרגשה היא כמו ברכיבה על סוס לא מרוסן, אמנם יש מושכות (גיר), אבל הן לא אפקטיביות. עכשיו, אני אומרת, למי אכפת מה”מושכות”? דמיינו את עצמכם רוכבים על סוס אצילי, פראי ויפה תואר, ותוך כדי דהירה באחו אתם חולפים על פני עשרות סוסים איטיים בצבע חום, השמש מאירה עליכם והרוח מלטפת את שערכם.. ונסחפתי. זה רכב ספורטיבי ואלגנטי, שמספק הרבה כוח, נהימות מנוע ו”משיכות” הילוכים – יתרון והנאה צרופה בשבילי, ואולי חוויה מעצבנת עבור נהגים אחרים.

פנים הרכב איכות החומרים טובה, האבזור כולל מערכת שמע מקורית, שליטה מההגה על המערכת, מיזוג יעיל, מחשב דרך, דיבורית מקורית, כניסת USB, חלונות חשמל, נעילה מרכזית, לוח שעונים מינימלי, ספורטיבי וקל לתפעול. שני תאי אחסון שתתקשו למצוא (מוזמנים לחפש בתמונה). ובגזרת צער בעלי חיים: ההגה, ידית הילוכים (בחלק מהדגמים), והמושבים מכוסים ריפודי עור (Unlike!), מזל שהגג עשוי בד.

פנים הרכב, עמוס כל טוב

ויש גם כמה חסרונות: ראות בעייתית דרך השמשה האחורית, אם בנסיעה ובעיקר בחניות. “רוורס” עשיתי בהילוך איטי, מחשש לשלמות הרכב, אבל בעיקר כי לא ראיתי הרבה. בחורף, חניות הן על סמך ניחוש, ובסיועו האדיב של חיישן הרוורס.

חור הצצה

מקום, אין. זה רכב של “אחד על אחד”, מקסימום, נהג ונוסע לצידו. נוסעים במושב האחורי המצומצם חייבים להיות ילדים, ובנסיעות ארוכות, עשו טובה, וותרו על נוסעים בכלל. ה”קהל” שלכם נמצא ברחוב, כי אתם השואו, כן?

מקום לחברים קטנים

תחכום, כיאה לאירופאית, הפיאט 500 מתוחכמת מהממוצע. יש כמה פיצ’רים טכנולוגיים ואולי בטיחותיים (לא הבנתי למה), שלולא הבנה מעמיקה וידע קודם, אין דרך להזיז את הרכב. עד שאתה קולט איזה הילוך להזיז לאן  – ניוטרל, או הילוך ראשון, בידני או אוטומט, לפני ההתנעה או לאחריה, הרכב מצפצף לך בקריזה. כן, כמו בכל התחלה, לא הכל חלק, ומומלץ לגייס אורך רוח. 
דבר נוסף, שכבר ציינתי, ואולי אני היחידה שתופסת אותו כחיסרון, הוא תוספת ריפודי העור, מלבד ההתנגדות העקרונית, ריח העור ניכר, ולי זה הפריע.
בטיחות, 7 כריות אוויר (במכונית הפיצית הזו), מערכת בלימה ABS, בקרת יציבות אלקטרונית, מערכת למניעת שרפות (?), מערכת למניעת הידרדרות, וחיישני רוורס בילט אין. לא פלא שהבימבה קיבלה חמישה כוכבים בתוצאות מבחני הריסוק. 

תא מטען – 185 ליטר, שזה שווה ערך לקיטבג גדול, מפתיע.

לכאן, כבר לא הצלחתי להכנס

נציג מהדור הבא (לא להתקשר לרווחה, האחיין התנדב)

חניות  עם המתוקה הזו רוב הסיכויים שתמצאו חניה אחרי שיטוט קצר, אושר לתושבי תל אביב והסביבה. מלבד זה, עניין הראות חוזר שוב.
צריכת דלק לא הסתמכתי על מחשב הדרך של בייבי פיאט, שחישב צריכה של 7.4 קילומטר לליטר, בנסיעה משולבת, אך גם בחישוב שלי יצאה אותה תוצאה בדיוק. וזה גורם לתהייה של שנייה, אבל! יש אבל ו”אבל” גדול – נסיעת המבחן הזו אינה מדד: לכל יציאה מרמזור התלוותה האצה דיי אגרסיבית, והנסיעה כולה הייתה לא רגועה.
אז יש להניח שהצריכה יותר נמוכה, יותר בכיוון של 11-12 קילומטר לליטר, בהתחשב בזה שמי שנוסע ברכב כזה ירצה ליהנות פה ושם מלחיצה על הגז.

לסיכום
יתרונות – זריז, צעיר, בטיחותי, מעוצב יפהפה.
חסרונות – גיר שנוי במחלוקת, לא מרווח כלל – מתאים ליחידים או זוגות בלבד.

אז למי כן, V לכל מי שהפרוטה בכיסו (מינימום 100K לפיאט 500 ידנית, ללא גג נפתח, עד 155K לדגם שנבחן כאן), לכל מי שחפץ ברכב קטן וזריז מאד, עמוס בסטייל.
למי לא, X למשפחות, ולאלה המתלוננים על ביצועי גיר הדואלוג’יק. מה אתם מבינים..