בשעה טובה! עוד מועדון רכב קם בארצנו הקטנה – רנו ספורט ישראל – טור אישי על אירוע הנהיגה הראשון
צילום: אוראל יעקבסברג – יח”צ קרסו
מעט מאוד דברים גורמים לי לשים שעון מעורר ביום שישי. בכללי שישי הוא יום עמוס מאוד מבחינתי. סידורים, ניקיון הבית, אימון ועוד. בשישי ה-25.5 ביצעתי מעשה נדיר – שמתי שעון מעורר ועוד לשעה 7:00. האירוע הראשון של רנו ספורט ישראל – טיול נהיגה בכבישי הדרום. נחזור מעט אחורה בזמן, חצי שנה לאחור. אני ועוד מספר בעלי רנו קליאו ספורט מהדור הרביעי מתקבצים לנו במפגש הקבוע באור יהודה בשישי בצהריים המאוחרים. מבול השאלות שקיבלנו גורם לי לתהות – למה קהל חובבי הרכב בארץ לא מכיר את הדור הרביעי של אחת הסופרמיני הספורטיביות המפורסמות ביותר.
אחרי בירור קצר, אני משיג את כתובת הדואר של סמנכ”לית השיווק בקרסו ומציע שת”פ: אנחנו מייצגים את המותג והיבואן תומך בנו. מה רבה הייתה הפתעתי כשקראתי את התשובה, סמנכ”לית השיווק כתבה לי במילים האלו בדיוק: “אתה מתפרץ לדלת פתוחה, יש מועדון בהקמה”. חברי לקבוצה ואני, סקפטיים (כן, חלקנו גם נראים סקפטיים) כמו כל הישראלים, ולא מאמינים.
Fast Forward כמה חודשים קדימה, אנחנו מוצאים את עצמו בשעה 8:00 בבוקר באיירפורט סיטי. 15 קליאו RS עומדות בשורה ואנחנו, בעלי הרכבים וצוות ההפקה מתכבדים באוכל ו”עולים על מדים”. חולצות, כובעים, מכשירי קשר וכמובן מגנטים לרכב – הולך להיות אירוע מסודר.
החלק הרשמי התחיל בתדריך של עמרי יזדי, מנהל חטיבת הספורט. ממשיכים עם דבריו של רועי שחורי, מנהל מותג רנו הנכנס ואחרון, החשוב ביותר לטיול הוא דורון, אחד המדריכים מחברת לאון דרייב, מוביל הטיול מהבחינה המקצועית. מקבלים דגשים, הסברים, איסור מוחלט לביטול בקרות ויוצאים לדרך.
אנקדוטה מצחיקה, האירוע היה אמור להתקיים בסוף אפריל ובוטל עקב השיטפונות. מצחיק או לא, ביום האירוע בפועל שוב היה גשום. נוסעים לכיוון ירושלים, המטרה היא להתעורר בכבישי ארץ המרדפים. התנועה כבדה יחסית וקשה לשמור על קשר עין. פאשלה קטנה של המארגנים גורמת לפיצול בקבוצה לפני הכניסה לירושלים. ואני, כמישהו שגדל באיזור יוצא מעט מעופף ולוקח את הנתיב לירושלים במקום לעקוף אותה. אחרי עיכוב וסיבוב קצר בירושלים אנחנו מתאחדים שוב. מתחילים לנהוג בכביש. התוואי איטי, וטכני – בדיוק מה שהמכוניות שלנו אוהבות.
ממשיכים בשיירה לכיוון מצוקי דרגות. מעט לפני תחילת המסלול נוסעת לידינו באיטיות סוזוקי עם מצלמה רצינית (לא מבין בצילום, נראה שהיא הייתה גדולה) ומצלמת. אני מספיק לסמן למצלמים לעצור ומבקש את התמונות שצילמו. הם מצידם מספרים שהם תיירים מצרפת וממש מתלהבים לראות טיול של מותג ספורט צרפתי בארץ ישראל. או לפחות ככה הבנתי, האנגלית שלהם הייתה לא ברורה בכלל.
תדריך קצר בקשר ואנחנו מטפסים את מצוקי דרגות, התוואי שוב מתאים לקליאו כמו כפפה ליד ואנחנו מוצאים את עצמנו בתצפית על ים המלח. הצלמים עושים את הקסמים שלהם ומפיקים תמונות, אנחנו הנהגים ממשיכים להכיר אחד את השני בעיקר, הגיבוש עדיין לוקה בחסר.
ממשיכים לנקודת הסיום, ארוחה בערד. לנסיעה הפעם מצטרף אליי דן, מדריך נוסף מלאון דרייב. הנסיעה רובה מנהלית, פרט לכביש המפורסם: סדום – ערד. על שמו כן הוא, דורש לבצע מעשי סדום מוטוריים. בנסיעה עצמה דן דואג לתת לי דגשים ולוודא שאני מפנים אותם, למזלי אין הרבה (תודה ל-א’, המדריך שלי). בארוחה הקבוצה כבר יותר מגובשת ויש טעם של עוד, נראה שהטיול הצליח.
בארצנו הקטנה התרבות המוטורית נמצאת בתנופה, יש לנו כבר 3 מסלולי נהיגה, מספר לא מועט של מדריכי נהיגה מקצועית, הפקות של אירועי נהיגה ונראה שהחלום כורם עור וגידים. נשאר לחכות שיותר ויותר יבואנים ירימו את הכפפה ויקדמו את התחרותיות ביניהם בעזרת פעילות נוספת, מעטפת לקהל הלקוחות גם ביום שאחרי המסירה של הרכב.