מינימליזם צרפתי: אלפין A110S (מכונית ספורט) סקירה וחוות דעת
היא לא חשמלית, היא לא רכב פנאי, אין לה מסך מולטימדיה גדול או מושבים מרווחים מאחור. למעשה, אין לה מושבים מאחור, וגם לא תא כפפות. אבל יש בה אדרנלין, והרבה ממנו. מבחן בזק למכונית מהירה – אלפין A110S
תמונות: יובל לוי
אלפין, מותג צרפתי מבית רנו, הגיע לאחרונה לישראל. המותג, למי שאינו מכיר, אינו חדש, וייצר לראשונה מכוניות כבר בשנת 1955. אחת מהן, האלפין A110 שיוצרה בשנים 1963 עד 1977, היא מכונית ספורטיבית קטנה בעלת מנוע מרכזי שזכתה להצלחה במרוצי הראלי בשנות ה-70. בשנת 2017 הוצגה בתערוכת ג’נבה מכונית הומאז’ לאותה אלפין המקורית שזכתה לאותו שם דגם: A110. המתכון נשאר כמעט זהה: מכונית קלה עם מנוע מרכזי והנעה אחורית. מדוע כמעט זהה? משום שהאלפין החדשה מגיעה עם תיבת הילוכים רובוטית ולא ידנית, וזאת, על פי טענת החברה, על מנת לחסוך במשקל. על כך נרחיב עוד בהמשך.
האלפין A110 משווקת בישראל בארבע גרסאות. זה נשמע הרבה, אך החלוקה ברורה: גרסת הכניסה המונעת באמצעות מנוע המפיק 252 כ”ס, גרסת ה-GT, המיועדת לצלוח מרחקים ארוכים, בעלת מתלים “רכים” כמו אלו שבגרסת הכניסה אך עם מנוע חזק יותר המפיק 301 כ”ס, גרסת ה-S הספורטיבית יותר, שכוללת את המנוע החזק ומתלים מוקשחים, וגרסת ה-R, מוכוונת המסלול, שמציעה, בין השאר, משקל קל יותר בזכות שימוש נדיב בקרבון. למבחן הדרכים קיבלנו את גרסת ה-S, שמחירה בישראל 600,000 שקלים.
האלפין A110 הנוכחית היא כאמור הומאז’ לאותה A110 המקורית, וקווי הדמיון בולטים. צלליתה של המכונית, יחד עם העובדה שכונסי האוויר של המנוע מוסלקים בחלונות הצד ליד הקורה האחורית, אינם מרמזים שמנוע הבנזין של האלפין מותקן מאחורי זוג המושבים. מלפנים, הותקנו ארבע יחידות תאורה עגולות כמו בחזיתה של האלפין המקורית, ומאחור תא מטען המשתפל כלפי מטה ומתחתיו קצה מפלט, נדיב בגודלו, הבוקע ממרכז הדיפיוזר האחורי.
כניסה לתא הנוסעים חושפת מינימליזם עטוף בדיפונים איכותיים לרוב. לא תמצאו כאן פינוקים להם אדם מהשורה יצפה למצוא ברכב ברמת המחיר הזו. למעשה, לא תמצאו בתא הנוסעים של האלפין תא כפפות, או כיסים בדלתות או מראות בסוככי השמש. כן תמצאו הגה נעים לאחיזה, זוג משוטי העברת הילוכים קבועים, וזוג מושבי באקט עוטפים. פחות או יותר כל מה שצריך על מנת לנהוג. נציין כי משענת הגב של זוג המושבים אינה ניתנת לכיוון, ולטובת כיוון הגובה תאלצו להביא איתכם את ארגז הכלים. באלפין שני תאי מטען: קדמי המסוגל להכיל 96 ליטר ואחורי המסוגל להכיל 100 ליטר. עומקו של הקדמי יאתגר מזוודת טרולי עבה, ופתחו הצר של האחורי יאתגר כמעט כל דבר הגדול יותר מתיק גב.
ביצועים
לחיצה על הכפתור האדום מעירה את מנוע האלפין לחיים. גרסה זו מונעת על ידי מנוע טורבו-בנזין 4 צילינדרים בנפח 1.8 ליטר מבית רנו, שמפיק 301 כ”ס ב-6,300 סל”ד ו-34.7 קג”מ ב-2,400 סל”ד. הכח עובר אל הגלגלים האחוריים באמצעות תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים בעלת שבעה יחסי העברה. מערכת ההנעה הזו מסוגלת להזניק את האלפין, ששוקלת כ-1.1 טון בלבד, מעמידה ל-100 קמ”ש תוך 4.2 שניות בדרך למהירות מרבית של 260 קמ”ש. אך המספרים האלו, טובים ככל שיהיו, אינם רלוונטים ואינם מספרים את הסיפור המלא. האלפין, כשמה כן היא, לא נבנתה לכבישים הישרים. היא מיועדת לכבישים המפותלים, עם עדיפות כמובן לאזור ההרים האלפינים.
נהיגה באלפין A110 בעיר מציגה נוקשות מסויימת, אך לא מדובר בחוויה בלתי נסבלת. הקושי היותר משמעותי בעיר נרשם דווקא בעת ביצוע פניות פרסה עקב קוטר סיבוב מאתגר של 11.4 מטר. לא משהו שניתוק בקרות מלא ורגל כבדה על הגז לא יפתרו. בכל אופן, האלפין הזו אינה מכונית לעיר או לסידורי היום יום כאמור, ולכן היעד שלנו הוא הכבישים הפתוחים והמפותלים. בכבישים אלו האלפין מתגלה כשותפה מושלמת. ההיגוי מהיר מאד ומדויק, ההילוכים, במצב מסלול, בועטים, והמנוע דוחף את האלפין חזק כבר מסל”ד נמוך בכל הילוך ובכל תוואי.
לחובבי ההחלקות נספר כי בכבישים חלקים בהילוכים הנמוכים, מצב ‘מסלול’ מאפשר לישבנה לפסוע לא מעט לפני שהבקרות (הניתנות לביטול מלא כמובן) יתערבו. גם כשקצב הנסיעה גבוה, האלפין מספקת המון בטחון מאחורי ההגה (כל עוד הכבישים יבשים), פרט חשוב ברכב עם מנוע מרכזי. למרות שתיבת הילוכים ידנית היתה לדעת רבים הבחירה הנכונה לאלפין, אחרי נהיגה נמרצת נוכל לספר כי התחושה היא שעם תיבה ידנית כל נהג סביר היה מרגיש שהוא מעכב את הקצב האמיתי שהמכונית הזו יכולה לייצר, כך שהתיבה הרובוטית התקבלה בסופו של דבר בסלחנות. הערה אחת נרשמה בנוגע לתיבה הזו, או ליתר דיוק בנוגע למשוטי העברת ההילוכים שלה: הם קבועים, וזה טוב כשהקצב מהיר, אבל הם קצרים מידי וגורמים לנהג לפספס אותם מידי פעם בפניות ההדוקות.
אבזור נוחות
מערכת השמע של האלפין היא כנראה אחת הנחותות שהותקנו במכונית שעולה כ-600,000 שקל, אבל גם הפרט הזה לא ממש רלוונטי, משום שבמהלך מבחן הדרכים היא היתה כבויה רוב הזמן. מה כן ניגן? המפלט, שדאג להודיע לכל הסביבה, באמצעות באקפיירים קולניים, בכל פעם שהרפנו מהדוושה הימנית בסל”ד גבוה. עוד בתזמורת: צלילי המנוע הנוכחים שחדרו לתא הנוסעים ככל שהסל”ד עלה, וצלילי יניקה וגדישה עדינים שליטפו את אוזן שמאל שלנו. דבר נוסף שניגן לצערנו במכונית ברמת המחיר הזו, היא מערכת ההתראה בהתקנה מקומית הנדרשת על פי חוק עקב חוסר במערכות בטיחות מקוריות.
ה-A110 היא מכונת נהיגה שנבנתה לאניני הטעם שאוהבים ויודעים לנהוג. היא צפופה, היא לא פרקטית, היא רועשת, היא בדיוק מה שאנחנו רוצים ממכונית נהיגה. האלפין A110 לא מיועדת לאנשים שמעוניינים שיראו את הסמל על מחזיק המפתחות שאותו הם יניחו על שולחן חדר הישיבות. היא מיועדת לאנשים שמעוניינים שאותה ישיבה תסתיים, כדי שהם יחזרו לשבת מאחורי ההגה של אחת ממכוניות הנהיגה המהנות שמשווקות כיום בישראל.
