נוסעים לאכול: אוממי – שוק הכרמל (אוכל יפני ותאילנדי)

מסעדה אסייתית חדשה בשם אוממי (שוק הכרמל), שמגישה אוכל יפני ותאילנדי – סקירה וחוות דעת

אחרי יותר מחודש. חודש וחצי אם אתם מתעקשים, אנחנו שוב יוצאים לאכול בחוץ, ארוחה זוגית במסעדה חדשה למדי, שחגגה שנה לא מזמן – אוממי (UMAMI), שמציעה תפריט מעורב של אוכל יפני ותאילנדי, ונמצאת בקצה שוק הכרמל בתל אביב. כחושבים על זה, לפי פרסום הכתבות, אתם יכולים לדעת בדיוק מתי אנחנו יוצאים ל”דייטים”, שזה מעניין, מצחיק ו… מביך.

אוממי חוגגים שנה, ואני הוזמנתי לבקר במסעדה וליהנות מאוכל שאני מאד אוהבת, שזה סושי, סושי, ומוקפץ תמיד “בא טוב”. אני ואריאל בשעת ערב מוקדמת (המסעדה פתוחה מדי יום בין השעות 12:00 ל-22:00), חמושים בקטנוע, חוצים כמו זוג תיירים את שוק הכרמל לרוחבו ולאורכו, כדי למצוא את הפנינה החבויה שלנו להערב. יחיא קאפח 1, זו הכתובת, בסוף “טיול שווקים” קצר, מצאנו.

הכניסה לאוממי (UMAMI), הזכירה לאריאל מסעדה איטלקית קטנה בטוקיו יפן. בצד כל הבניינים, הרעש והבלאגן, הוא מצא בין סמטאות קטנות ואפלוליות מקום קטן, שהתגלה כאחד המקומות הקולינריים בטיול שלו. ככה זה הרגיש גם לי, בסופו של ערב. המיקום של המסעדה – שוק הכרמל, והרושם הראשוני לא מגלה דבר על איכות המסעדה והאוכל שהיא מגישה, ולזה באמת אפשר לקרוא פנינה. כמה שפשופים והיא תנצוץ.

נאדין קיבלה את פנינו, בחורה צעירה, “הבת של” אפשר לחלוטין להגיד. אביה היה מבעלי הרשת של ה”מכולת הסינית”, ובעלים של מסעדות נוספות בתל אביב –יפו. נאדין חלמה על מקום משל עצמה, מסעדה אסייתית, וכך נולדה אוממי. מסעדה קטנה שמגישה 4 מנות בלבד, מנות מוצלחות שהוגשו במשך היום והיו למנות פופולריות מאד. עם הזמן היה צורך להרחיב את התפריט, אליו נכנסו מנות רבות ומגוונות, הכולל קומבינציות סושי, ספיישלים, סושי בהרכבה, מוקפצים ומנות אסייתיות חמות.

התיישבנו בשולחן הכי “מזמין” במקום, והתחלנו להסתכל סביבנו. השעה 19:30 ושוק הכרמל בשלבי הפינוי וניקוי האחרונים, תהליך שקורה ממש בסמוך אלינו, ומהפנט למדי. רבע שעה אחרי, שוק הכרמל נכנס ל”מוד” בילוי, הפאבים, והמסעדות מגישות ארוחות ערב ואלכוהול, והאנשים שהולכים בסמטאות לבושים ליציאה. זכינו לטרנספורמציה בשידור חי. שקט סביבנו. מוזיקה עכשווית מתנגנת ברקע (עכשווית קוראים לזה, או שיצאתי בת 200?).

המנות הראשונות שהזמנתי, הן לא בדיוק “ראשונות”, אבל הן בדיוק מה שרציתי לטעום קודם כל, סושי, עם סלמון, בכל צורה וטעם. אז הזמנתי:
צונאמי סלמון: סלמול אפוי, אבוקדו, קנפיו, בעיטור סלמון, קריספי בטטה ושומשום. (48 ש”ח).
סאקי טריאקי: אספרגוס, מלפפון, גזר, שיטאקי, אבוקדו מעוטר בטריאקי סלמון, שומשום ולימון. (42 ש”ח).
טרטר סלמון: גזר, מלפפון, אבוקדו, שיטאקי עטוף בטרטר סלמון, ושומשום. (48 ש”ח). *המנה הזו מוגשת עם טוביקו שחור (ביצי דגים), אותו ביקשתי להסיר, וגם פלפל חריף, שהסרתי באופן יזום מהמנה.

אריאל, בן זוגי הצמחוני, שהגיע “חצי רעב” (אכל חומוס עם חבר לפני היציאה שלנו…), הזמין דים סאם ירקות: בצק אורז במילוי טופו, סלרי, שיטאקי וג’ינג’ר. (40 ש”ח – 5 יחידות).

אחרי דקות לא ארוכות, פלטת עץ מוגשת לי עם הרולים המיוחדים שהזמנתי – מסיבת סושי לעיניים. אני, בניגוד לאריאל הגעתי מוכנה ורעבה, וכל כך נהנתי מכל ביס. קצת קיוויתי שיהיה לי משהו ביקורתי להגיד, אבל הפתיחה הזו הייתה טובה מדי, הסושי היה מושלם: קטן, עסיסי, טרי (אני לא צריכה להסביר כמה זה חשוב, גם לטעם, גם לבריאות, וגם לשלב הלעיסה). שילוב טעמים טוב, מתקתק ולימוני, מתוק וחרפרף, נגיעות בטטה קריספי מתפצפצות בפה. הרטבים מסביב הוסיפו, אבל לחלוטין יכלו להשאר במטבח. הרולים שלושתם היו פשוט מצויינים. וכהוכחה לכך, הפלטה הייתה ריקה תוך 20 דק’, בלי עזרה מאף אחד.

לא היה לי נעים לבקש מאריאל לתת לי לטעום מהדים סאם המהביל שהזמין, לצד רוטב כתמתם וחריף מאד. ביס גדול הבהיר לי כמה אנחנו ברי מזל שבפעם וחצי שאנחנו יוצאים בחצי שנה, נפלנו על מקום טעים. הבצק דק, וטעים, קל לנגוס בו, והירקות בפנים עשויים בול. העזתי לטבול מעט ברוטב החריף. מי שמסוגל לחריף, בוודאי יאהב את הלבה הזו. המנה חוסלה, והמסקנה שלי לפעם הבאה, לא להסתפק במנת דים סאם אחת.

עם התחלה כזו, מה יהיה הלאה (תהיתי ביני לבין עצמי). אני מציצה בתפריט העיקריות: איך לא הזמנו מוקפץ, לא ברור, וכל כך מתבקש, נראה לי שהיינו נהנים מאד. לא נורא, בפעם הבאה. שאלתי על “מנות מומלצות”, והבנתי שהקהל שמגיע למקום מאד מגוון, עם טעמים מאד מגוונים. המנה הבאה: מנת עוף חצילים: רצועות עוף, חצילים, בצל ירוק, ברוטב מתוק חריף. מוגש עם אורז לבן מאודה. (50 ש”ח). מתה על זה שהאוכל מגיע מהר. אבל כן הספקתי בין לבין, להציץ בתפריט האלכוהול, לבקש טעימה קטנה מהליקר “יוזו סאקה”, להזכר ש”אלכוהול זה לא אני”, גם לא אלכוהול יפני. כן, אפשר להבין ו”לטעום” את החיבור בין האוכל לליקר הזה. ולמיטב הבנתי, האלכוהול הזו יכול “לדפוק את הראש”. לראייה, אחת הסועדות שישבה באותו ערב באוממי, ויצאה מהמקום מצחקקת בצורה משונה.

העוף חצילים מנה מתוקה מתוקה. סמיכה מאד, שחייבת להאכל עם האורז, לשם האיזון. אני התחכמתי, ויתרתי על הפחמימות והתחלתי לחפור במנה ולאתר את החצילים. חתיכות בריאות וטעימות של חצילים, שנראה שאודו לפני ולא נגעה בן טיפת שמן. איזה כיף. גם הבצל הירוק היה “בול”, עדיין חי וקריספי ומוסיף המון למנה. ביס אחרי ביס, ונהיה לי מתוק מדי, עומס של סוכר. האורז המאודה בצד, בודד. נגמרו החצילים, ומולי מנת הקארי יפני של אריאל, צועקת לי לטעום אותה ולאזן את כל המתוק הזה. קארי יפני: תפוח אדמה, פטריות, ברוקולי, כרובית, שעועית ירוקה, ברוטב קארי יפני. מוגש עם אורז מאודה בצד. (50 ש”ח).

אחרי המתוק, הקארי היפני היה כמו התנגשות של טעמים בפה. אין חיבור, אחד עולה על השני ומעלים אותו. עונש ראוי למי שאוכל לבו הזוג שלו את האוכל. דגתי את חתיכות הטופו הגדולות במנת הקארי, וניקיתי את הפה מהטריאקי של מנת החצילים. אריאל, אהב מאד את הקארי ואת הירקות. לי טעם התבלין היה חזק מדי, וגם, באופן אישי, אני אוהבת יותר מנות מתוקות או מלוחות. המסקנה: אין מנוס מלהכניס את האורז המאודה לצלחת, גם במחיר של אכילת פחמימות.

לא היה לנו אומץ להזמין קינוחים. לגמנו את הלגימות האחרונות של הקולה זירו מהכוסות, צילמנו את המנות, ומה שנשאר מהן, כי להיות במסעדה בלי מיליון סטוריז, זה לא נחשב שהיינו. מפוצצת מאוכל, אני פוזלת בחצי מבט לתפריט, רק לראות מה אני אזמין בפעם הבאה, מוקפץ טופו – חובה (בין 50-90 ש”ח, תלוי בתוספת שרוצים: טופו, עוף, בשר, סלמון או שרימפס, מאפו טופו: תבשיל חם עם… טופו, אפונה, בצל ירוק, כוסברה, פלפל חריף, לצד אורז מאודה. (50 ש”ח), דים סאם ירקות (2 מנות!), וסושי. איך אפשר בלי סושי?

אוממי מתאימה למשפחות, זוגות ויחידים
*זוגות, וזוגות חברים, 20:00 שעה מומלצת וקלאסית לערב קולינרי מהנה ושקט.
*חניה מומלצת באזור הכרמלית.

לעוד כתבות אוכל:
טנדורי
ריבר רמת גן
סוהו SOHO