רכב המנהלים פרימיום של פיג’ו – ה-508 פאסטבק, הוא הכל חוץ מרגיל  – עיצוב חיצוני בולט ומרשים, הנדסת אנוש ייחודית ושונה, ובמרכז, מנוע 1.6 ליטר טורבו דינאמי ומהנה לנהיגה. יצאתי לבדוק הכצעקתה – מבחן דרכים

צילום: רונן טופלברג

מכונית מאד מעניינת ומסקרנת חדרה לקטגוריית רכבי המנהלים בארץ – פיג’ו 508 FASTBACK (פאסט בק) – שילוב בין כמה תצורות רכב: מכונית קופה (תצורת 2 דלתות), סלון (קטגוריית מנהלים בדרך כלל עם 4 דלתות), ו-5 דלתות (כמו תצורת האצ’בק). מזכיר מאד את הפורד מוסטנג. שני כלי הרכב הם בתצורת Fast back פאסטבק – תצורת רכב בה החלק מהשמשה הקדמית ועד הטמבון האחורי הוא שיפוע אחד. הפיג’ו 508 FASTBACK נראית טוב מבחוץ, נראית מבטיחה ויוקרתית. הרכב הונמך עד מרווח של 140 ס”מ, התקצר לכדי 475 ס”מ (לעומת 483 בדור הקודם), וקיבל עיצוב אווירודינמי, בזכות הגג המשתפל.

פיג’ו 508 פאסטבק מוצע בשתי גרסאות מנוע – נפח 1.6 ליטר טורבו עם 180-225 כ”ס, המשודכת לתיבת הילוכים אסייתית – AISIN, עם שמונה הילוכים. זהו אמנם רכב “מנהלים” בהגדרה, אך העיצוב הספורטיבי שלו עלול לבלבל אתכם עם רכבי ספורט ו/או אף שרירים: אחוריים גדולים ואגרסיביים, צבע אדמדם זועק ובולט, גימורים דמויי קרבון בדלתות, ספי אגזוז מכרום, וחישוקים בקוטר 18 אינץ’. ממש רכב בקטגוריה משל עצמו.

נכנסת לרכב, היי, ההגה הפוך!. טוב, לפחות נראה ככה. הגה מרובע, רבוע, מעניין. לא כל כך נוח לאחוז בו ולנהוג בו בהתחלה, אבל מתרגלים מהר וזה זורם. ההגה הוא חלק ממכלול שלם של החלטות עיצוביות, “מעניינות” בלשון המעטה. את מושב הנהג כיוונתי מעלה מעלה, ככה אני זוכה לשדה ראיה שלם מלא וטוב, אך את ההגה לא הצלחתי לכוון בזווית שלא תפריע לי לראות את לוח המחוונים במלואו. אני יכולה לכוון אותו יותר למטה, אך זה יהיה נמוך מדי, אז הפשרה היא, לראות את החלק העליון של לוח השעונים.

תא הנוסעים של הפאסטבק הצרפתי מרווח למדי, לי כנהגת ולנוסעים. השיפוע שמאפיין את תצורת הרכב אולי גוזל מעט ממרווח הראש, אך עדיין, גם לאנשים גדולים וגבוהים (סביבות 1.80) יוותר מרווח ראש נאה. התחושה הכללית בחלל הרכב נעימה ויוקרתית.

ברשותכם אמשיך לדבר על הנדסת האנוש בפיג’ו 508 פאסטבק, שקצת מזכירה לי את סיטרואן פתאום. סיטרואן, ו-DS, שמשדרים ייחודיות ואוונגרדיות אפילו, שלא מאפיינת את רוב רכבי פיג’ו, ולא מתאימה לפיג’ו. המכוניות של פיג’ו הן יותר סולידיות – אלגנטיות, ותודה לאל לא נוטות להיות מסובכות ומסורבלות. וככה אני אוהבת אותן, המינימליות שלהן זה מה שיפה בהן, אז למה לסבך?

מערכת המולטימדיה, מקורית עם 8 רמקולים, מסך מגע 10 אינץ’, מוכרת וידועה מרכבי פיג’ו – סיטרואן, אינטואיטיבית, אבל לא מספיק. אל תשאלו אותי איך הגעתי לנתוני צריכת הדלק (10.7 ק”מ לליטר), זה פשוט קרה אחרי לחיצות אינסוף על כל מיני כפתורים. אני לא אוכל לשחזר את זה, זה פשוט קרה. יתר הפונקציות והאפשרויות במערכת השמע, החיבור לבלוטות’, הוצאת שיחות, ועוד, עבדו היטב, והתפעול שלהם היה בסדר גמור. גם עצם העובדה שמדובר במסך מגע, זיכתה את המערכת בנקודות זכות. לא כל מסכי המולטימדיה של היצרן הם מסכי מגע, והלוואי שימשיכו עם המגמה הזו.

מתחת למערכת המולטימדיה מתגים דמויי קלידי פסנתר, זה נאה ואלגנטי, אבל לא זורם עם המראה הכללי של הדשבורד. על ה”קלידים” הללו מצוירים אייקונים, ומתחת ל”קלידים” יש אייקונים של מתגים נוספים שממוקמים עוד יותר למטה, מיקום כל המתגים ושלל האייקונים המצוירים עליהם מבלבלים, וכך קורה שאני לוחצת על כל מיני לחצנים בתקווה להפעיל את בקרת האקלים, אבל מפעילה 3 דברים אחרים לפני.

עוד בתא הנהג, תאורת אווירה פנימית, מסאז’ במושב הנהג (נחמד מאד), משטח טעינה אלחוטי לנייד, מצלמת חניה אחורית בעלת “מבט על”, עם חיישני חניה מובנים וקווי גבולות חניה, גג פנורמי, משטחי עור, תפירה מיוחדת למושבים, וגימורים דמויי עץ, לוח מחוונים דיגיטאלי (12.3 אינץ’) ואפילו מערכת לחניה אוטומטית. הרכב הזה, ה-508 פאסטבק הוא סוג של אמירה, אמירה עיצובית, טכנולוגית, “רכב קונספטואלי” אפילו, שבא לשטוח את רשימת היכולות של פיג’ו. רשימה שהפכה בסופו של דבר לסלט שלם.

על דבר אחד אי אפשר להתווכח, על המנוע של הפיג’ו 508 פאסטבק. מדובר במנוע חזק, דינאמי, ומהנה מאד לנהיגה – 1.6 ליטר טורבו, עם 225 כ”ס בגרסת ה-GT, שנבחנה, 30.6 קג”מ כבר ב-1,750 סל”ד, האצה מאפס למאה קמ”ש ב-7.3 שניות. הרבה כוח זמין, בכל שלב בנהיגה, ועל זה אין עוררין. זה כיף, וזה מה שמחזיק את הרכב הזה עם האף מעל המים. הביצועים, הזריזות, וכמובן המראה המאד מושך שלו.

תיבת ההילוכים שמשודכת אליו, AISIN, עם 8 יחסי העברה היממה אותי בהתחלה, לטובה. הייתי בנסיעה איטית יחסית בפקקים, ולאחר מכן, גלשתי בכביש בינעירוני בניחותא, והתרשמתי מאד מהעלייה שלה במעלה ההילוכים. יש שמונה הילוכים, אבל היא לרוב “חיה” בהילוך שביעי, מה ששומר על מומנט בריא וכוח זמין כל הזמן. אחר כך הגיע הזמן לנהיגה קצת יותר מאתגרת, כזו שדורשת גם קצת לשחק באופן ידני עם ההילוכים. יש מנופים מאחורי ההגה, לא נשתמש בהם? כשהתחלתי להתערב בהעברת ההילוכים של התיבה באופן ידני, היו מספר פעמים בהם ההילוך נתקע עד שעלה. אבל, בסופו של דבר, התיבה הזו מוצאת חן בעיני, ומבחינתי, היא בין תיבות ההילוכים הטובות בהן נתקלתי. ואם היא אמינה כמו שאומרים ומעידים עליה (אסייתית, אחרי הכל), אז בכלל זכינו. כלומר, פיג’ו – סיטרואן.

בסך הכל, הנהיגה ב-508 פאסטבק זורמת, מרגישה כמו מכונית מנהלים, בלי מניירות מיוחדות ובלי תחושה ספורטיבית מדי. זה לא רכב לקחת “לקצוות”, הוא בנוי לנהיגה מנהלתית, גלישה נעימה בכבישים בינעירוניים. בנסיעה מהירה ההגה מתקשח והופך לטוב יותר ונוח יותר לנהיגה (בנהיגה בכבישים עירוניים הוא קצת רך). ואם בנהיגה עסקינן, ישנם כמה מצבי נהיגה: מצב ספורט, עם תגובות מנוע מעט יותר חדות,  מצב COMFORT, לדעתי, המצב האופטימלי לנהוג בו, נוח, שקט, ודינאמי מספיק, ומצב NORMAL.

ואי אפשר בלי לדבר על היתרונות הגדולים בפיג’ו 508 פאסטבק: איטום הרעשים ושיכוך מהמורות. המתלים, מתלים אדפטיביים, התגלו כמשככים מהמורות מכל מיני סוגים בדרך, בזכות הרכות היחסית שלהן, אך אותה רכות וגמישות לא תמיד נוחה לנוסעים ברכב. איטום הרעשים מרשים עד מדהים – רעשי מנוע לא נשמעו, רעשי דרך ורוח מינימליים עד לא קיימים. וואו.

מבחינת מערכות הבטיחות ב-508 FASTBACK: על לוח המחוונים כל הזמן מופיעות הערות בטיחות – TAKE CARE, TAKE CONTROL, ועוד. יש מערכת התרעה על עירנות נהג, מערכת תיקון סטייה מנתיב, שעובדת בסדר גמור, ומציגה כל העת איפה הרכב ממוקם בתוך הנתיב. יש זיהוי תמרורים, ומערכת ניטור מרחק מלפנים, בקרת שיוט אדפטיבית, מערכת למניעת סינוור בפנייה, בלימה אוטונומית במקרה חירום עד 140 קמ”ש בזיהוי רכב בתנועה, והתרעה על כלי רכב בשטח מת. רשימה מרשימה מאד.

פיג’ו 508 FASTBACK  מוצעת בשתי רמות אבזור – Premium ו-GT:

החל מ-199,990 ש”ח
גרסת ה-GT הנבחנת  239,990 ש”ח