בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת הליסינג ליס פור יו
תביעה ייצוגית נגד חברת הליסינג ליס פור יו על ניפוח הוצאות – חייבה לקוחות בהוצאות מנופחות וביניהן השבת אחריות יצרן למרות שזו כלל לא פגה, וקנס על איחור בהשבת הרכב, למרות שהרכב הושב במועד
בקשה לתביעה ייצוגית בסך של יותר מ-13 מיליון שקלים, הוגשה בימים אלה נגד ‘ליס פור יו’ מבית קרסו מוטורס (המכונה גם ‘פסיפיק רכב ותחבורה בע”מ’). התביעה הוגשה לביהמ”ש המחוזי מחוז מרכז בלוד, על ידי עו”ד גיא סרוסי ועו”ד אהוד גרי, בשם איילת סימונדס, ובשם אחותה ענת מרץ – אשר לדבריהן, החברה ניסתה לחייב אותן באלפי שקלים שלא כדין.
על פי התביעה, איילת סימונדס, שכרה ב-7 במרץ 2018 רכב מסוג קיה פיקנטו, מחברת ‘ליס פור יו’ ל-30 וחודשים.
לדברי עו”ד גיא סרוסי ועו”ד אהוד גרי, נענתה סימונדס לכל הוראות החברה המשכירה, ובין השאר הפקידה פעמיים את רכבה במוסך מורשה, שם עבר שני טיפולים תקופתיים עליהם שילמה סימונדס מכיסה. היא גם הורתה לבתה, להשיב את הרכב בדיוק בחלוף 30 חודשים,- וכך היה. אך למרבה הפתעתה של סימונדס, מספר ימים לאחר השבת הרכב, הגיעה אליה דרישת תשלום בסך 6870 שקלים מעבר למוסכם, וזאת עבור שורה של הוצאות לא ברורות וביניהן “טיפול”, “אובדן אחריות יצרן”, “השבה לקדמות” ו-“7 ימי שכירות”. בין השאר, דרשה ‘ליס פור יו’ מסימונדס פיצוי בגין ימי שכירות ביתר, וזאת למרות שדאגה להשיב את הרכב, באמצעות בתה, בדיוק לאחר 30 חודשים.
בשלב זה, נטען בתביעה, ניסתה ‘ליס פור יו’ לחייב את הוראת הקבע של סימונדס בהוצאות אותן דרשה. אם פעולה שכזו הייתה צולחת, ספק אם סימונדס הייתה בכלל שמה לב לחיוב. אך ניסיון חיוב הוראת הקבע כשל, ועל כן, פנו נציגי ‘ליס פור יו’ בתחילה לסימונדס עצמה, אשר סירבה לשלם ודרשה מהם הסברים. לטענת עורכי הדין של התובעת, אנשי החברה לא התבלבלו, ופנו באופן מיידי לאחותה של סימונדס, ענת מרץ, אשר חתמה עבורה על ערבות להסכם, בדרישה שזו תסלק באופן מיידי את החוב המנופח. משסירבה גם האחות לשלם את החוב, החלו ב’ליס פור יו’ במאמצי גבייה נגד השתיים.
עקב כך, ניאותו השתיים לשלם את “חובן” לחברה, אך זאת תחת מחאה. מכאן עו”ד סרוסי וגרי פנו לחברת ‘ליס פור יו’ בדרישה למתן הסברים. בחברת הליסינג טענו כי תאריך ההשבה של הרכב הוא קלנדרי, וגם אם סימונדס שכרה את הרכב ב-7 במרץ 2018, היה עליה להשיב אותו עד ה-1 בספטמבר 2020, משום שזוהי תחילתו של חודש קלנדרי, דרישה הנעדרת, לדבריו של עו”ד סרוסי וגרי, מההסכם עליו חתמו הצדדים.
לדברי עורכי הדין, למרות שבהסכם ההשכרה מצוין כי חברת הליסינג היא זו שתישא בעלות הטיפולים התקופתיים לרכב, ולמרות שמרשתו העבירה את רכבה לטיפול תקופתי במהלך התקופה – על חשבונה, עדיין, המשיכה החברה לטעון כי סימונדס דילגה על טיפול תקופתי, ובכך גרמה לאובדן האחריות של הרכב. וכך, בחלוף מספר ימים ממועד השבת הרכב, טענה ‘ליס פור יו’ כי על הלקוחה לפצותה בסך נוסף 3,500 שקלים נוספים עבור אובדן אחריות לרכב.
עורכי הדין פנו לחברת ‘קיה’ בשאלה האם באמת פגה אחריות היצרן בנסיבות שכאלו, ושם נאמר להם כי אחריות היצרן לא פגה כלל וכלל. הדבר חושף, כך טוענים עו”ד סרוסי וגרי, שלטענותיה של ‘ליס פור יו’ אין שום בסיס במציאות, הן לא נבדקו מול יבואן הרכב, וכל מטרתן היא עשיית עושר שלא במשפט. אך בכך, על פי התביעה, לא תמו ניסיונותיה של חברת ‘ליס פור יו’ לחייב את סימונדס בחיובי יתר. החברה הוסיפה לדרישותיה, גם דרישה מהלקוחה לממן מכיסה תיקונים שנדרשו כביכול ברכב, למרות שהרכב הושב כשהוא תקין לגמריי, למעט אולי שחיקה של בלאי סביר (עלות שאמורה להתגלגל על החברה).
“לחיזוק טענותיה של ‘ליס פור יו’, צורף לדרישתה מסמך לא ברור, הנחזה להיות דו”ח שמאי, אך אין הוא דו”ח שכזה כלל וכלל” טוענים עו”ד סרוסי וגרי. עו”ד סרוסי וגרי פנו לנציגי ‘ליס פור יו’ בבקשה לחזות בקבלות על התיקונים אותם עבר כביכול הרכב, ובעטיים נדרשת מרשתו להחזרים – אך לדבריהם, בחברה התעלמו ממכתבם, וסירבו להעביר אליהם כל ראיה כי בוצעו תיקונים כלשהם ברכב. בימים אלה, הגישו עורכי הדין, בשם סימונס ומרץ, בקשה להכיר בתביעתן כתובענה ייצוגית. התביעה הוגשה לביהמ”ש המחוזי מחוז מרכז בלוד. “
“החברה נקטה ב-5 פרקטיקות לא חוקיות”
בבקשה לתביעה ייצוגית, בוצעה הערכה לגבי השווי המוערך של תביעות חברי הקבוצה. חברי הקבוצה חולקו בבקשה לייצוגית ל-5 תתי קבוצות:
תת קבוצה א’ – כל לקוחות החברה ששילמו לה תשלום בגין “ימי שכירות” או “הפרש ימי שכירות” וכיו”ב, על אף שהשיבו לחברה את הרכב לכל המאוחר במועד המוסכם;
תת קבוצה ב’ – כל לקוחות החברה ששילמו לה בגין עלות טיפול, לרבות טיפול שנתי, על אף שהוסכם עמם כי החברה היא שתישא בעלות זו;
תת קבוצה ג’ – כל לקוחות החברה שחויבו בגין “השבה לקדמות” או “נזקים לרכב” וכיו”ב, חיוב המתבסס על “שמאות” מטעם החברה שנערכה שלא בנוכחות הלקוח, וזאת מבלי שהחברה הודיעה ללקוח כי יש באפשרותו להגיש חוות דעת שמאית נגדית, או מבלי שהציגה אסמכתאות לעלות תיקון הנזקים בפועל;
תת קבוצה ד’ – כל לקוחות החברה ששילמו לה תשלום בגין “אובדן אחריות” או “אובדן אחריות יצרן” וכד’, למרות שבפועל אחריות היצרן לא אבדה/ פקעה/ נגרעה, או במקרים שבהם פגה האחריות ללא קשר להתנהלות הלקוח;
ותת קבוצה ה – כל מי שנתן ערבות ללקוחות החברה ושהינו “ערב יחיד” כהגדרת מונח זה בחוק הערבות, שחתם על כתב ערבות בסכום בלתי מוגבל לטובת לקוחות החברה, שהחברה גבתה ממנו כספים בגין ערבותו זו.
לצורכי הבקשה הניחו המבקשות באמצעות עו”ד סרוסי ועו”ד גרי כי מספרם של חברי תת קבוצה א’ עומד על 1,200 מקרים לשנה ו-8,400 מקרים ב-7 שנים, בהם נגבו דמי שכירות או ימי שכירות וכיו”ב בניגוד לדין. סך הנזק של חברי תת קבוצה א’ מוערך בבקשה ב- 3,360,000 שקלים.
את מספרם של חברי תת קבוצה ב’ העריכו בבקשה ב- 300 מקרים לשנה ו-2,100 מקרים ב-7 שנים, בהם חויב הלקוח שלא כדין בגין טיפול. סה”כ הנזק של חברי תת קבוצה ב’ מוערך בבקשה ב- 2,310,000 שקלים.
את מספרם של חברי תת קבוצה ג’ העריכו בבקשה ב- 300 מקרים לשנה ו-2,100 מקרים ב-7 שנים, בהם חויב הלקוח שלא כדין בגין השבה לקדמות, תיקון נזקים וכיו”ב. סה”כ הנזק הממוני של חברי תת קבוצה ג’ עומד על 3,360,000 שקלים.
את מספרם של חברי תת קבוצה ד’ העריכו בבקשה ב- 150 מקרים לשנה ו-1,050 מקרים ב-7 שנים, בהם חויב הלקוח שלא כדין בגין אובדן אחריות יצרן וכיו”ב. סה”כ הנזק של חברי תת קבוצה ד’ מוערך בסך של 3,255,000 שקלים.
את מספרם של חברי תת קבוצה ה’ העריכו בבקשה ב-100 מקרים לשנה ו-700 מקרים ב-7 שנים, בהם נגבו מהם כספים מכוח ערבותם, שלא כדין. סה”כ הנזק של חברי תת קבוצה ה’ מוערך ב- 770,000 שקלים.
כך, סך הנזק הממוני המצרפי של חברי כל הקבוצה עומד על סכום מצטבר של 13,055,000 שקלים. בנוסף, נתבע מהחברה תשלום אגרה בסך 16,256 שקלים.
בימים אלה דן ביהמ”ש המחוזי מחוז מרכז בלוד האם לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית.
עורך הדין גיא סרוסי ממשרד עורכי הדין גיא סרוסי מתמחה בעקיצות נדל”ן, תביעות ייצוגיות, הליכי הוצאה לפועל, חדלות פירעון, ומו”מ מול בנקים ונושים אחרים על הסדרי חוב.
