השקה: פולאריס RZR דיינמיקס – חוויות מהשטח
רשמים מהשקה חוויתית בשטח עם הפולאריס RZR 1000 טורבו “דיינמיקס אדישן”
מאת: תמר נתנוב
תמונות: בני דויטש
כשענת ‘מלכת הכביש’ שאלה אם אוכל להחליף אותה בהשקת הפולריס RZR החדש, לא היססתי לפני שהשבתי בחיוב. הניסיון היחיד שלי בנהיגת שטח הסתכם בסיבוב על דייהטסו רוקי שקניתי עם אח שלי לפני שנים ובטיול קצר על RZR, באזור המסולע קלות של ראש העין. שני המקרים מתויקים איפשהו בזיכרון שלי כחוויות חיוביות ביותר, וברור היה שאקפוץ על כל הזדמנות לשחזר אותם.
אחרי שסיכמנו את הפרטים היבשים של תאריך, שעה ומקום, קיבלתי מייל עם פירוט קצר על הכלים החדשים אותם היבואן עומד לחשוף, כאשר גולת הכותרת היא ה-RZR דיינמיקס אדישן.
האמת? לא התלהבתי, אפילו ההיפך – הסתבר שהשינוי המהותי הוא במתלים של הכלי, ומה שמייחד אותם הוא שמדובר במתלים אקטיביים, בעלי יכולת לקרוא את השטח במהירות בלתי נתפסת של 200 פעמים שניה ולהגיב בהתאם – להקשיח או לרכך כל בולם בנפרד, לפי התוואי והמהירות בהם אנחנו מגיעים למכשול או פניה.
למה לא התלהבתי? כי זה קצת מזכיר לי רכב אוטונומי – כאילו “היתרון” הטכנולוגי הזה שיש למתלים יפגע בחוויית הנהיגה. עוד משהו שכבר לא בשליטה של הנהג, שמצמצם את הפערים בין רמות הנהיגה. מצד שני, קצת קשה לי לדבר על רמות נהיגה כשהניסיון שלי מסתכם בשתי גיחות בשטח. אז הדחקתי את המחשבות הנוגות ונשארתי עם הציפייה.
מסיבת העיתונאים התקיימה בבית לובינסקי בשורק, באולם התצוגה המפואר והמרשים של היבואן. נפגשנו בבוקר לקפה ונשנושים, סקירה קצרה על משפחת פולריס ועל נתוני המכירות של 2017, הדגמים החדשים וקהל הלקוחות אליהם הם פונים. היה קצר ומעניין. אני מכירה את היבואן לא מעט שנים, ועדיין הופתעתי מאוד לגלות שאותו יבואן ישראלי הוא גם היבואן הבלעדי של פולריס ב-5 מדינות נוספות פרט לישראל (אוקראינה, צ’כיה, סרביה, סלובקיה והונגריה).
השנה ב ד.ל.ב מוטוספורט החליטו לתת דגש להיבט החברתי שהכלים מציעים, ולכן חלק נרחב מהשיווק יפנה לשוק המטיילים – משפחות וחברים, בנוסף למועדון לקוחות שהוקם, שמוציא שני טיולים בכל חודש ומציע, בין השאר, שיעורי ניווט עיוניים ומעשיים.
מיד לאחר הדיבורים חשפו בפנינו את הדיינמיקס, וכמה דקות אחרי כבר היינו במיניבוס, בדרך לבתרונות רוחמה. שם חיכו לנו לא פחות משמונה כלים עליהם ננהג במהלך היום.
למרות שאני לא אוהבת להיות על תקן נוסעת בשום כלי רכב, על אחת כמה וכמה ברכב שטח, מצאתי עצמי יושבת לצידו של חבר ותיק, כשהוא אוחז בהגה. הבאסה התחלפה בחיוך בשנייה שנכנסנו לשטח – גם כי הוא בעל ניסיון, ונהג הרבה יותר טוב ממני (נכון ליום ההשקה, ונראה לי שזה עומד להשתנות), וגם כי בפעם הראשונה שאני יושבת בכלי שטח, בלי ההגה/כידון בידיים ואשכרה נהנית.
הדרך לא הייתה מאתגרת מידי, בטח לא עבור ה-RZR-ים, ועדיין, היה כיף לאורך כל הדרך (כן, גם כשנכנסנו לתוך שלולית בוץ ענקית והפכנו לעיסה חומה, כשחצי שעה קודם לכן, אמרתי לעצמי שלא צריך חליפת גשם, כי יש מזג אויר נפלא וכמה רטוב כבר השטח יכול להיות…).
שעה אחרי שנכנסנו לשטח הגענו למסלול שסומן מראש וקיבלנו שעתיים לנהוג על כל 8 הכלים ללא הגבלה. אני מתה על ‘ללא הגבלה’. השיטה עבדה מעולה, ובכל פעם שסיימתי את המסלול כבר חיכה לי כלי אחר לנהוג בו במסלול.
אז נהגתי על כל הכלים. הכלים בעלי 4 המושבים הרגישו לי בהתחלה בטוחים יותר בפניות, ולמרות שלא מדדנו זמנים, אין לי ספק שהייתי מהירה איתם יותר. אבל אחרי הסבב הראשון, כשכבר הרגשתי יותר מחוברת לכלים, דווקא ה-SBS (קיצור של SIDE BY SIDE, רייזר עם שני מושבים) קסמו לי יותר, כי הם הרגישו ספורטיביים יותר ובתכל’ס אני מגיעה מעולם האופנועים, אז גם ככה כשיש שני מושבים – מושב אחד נראה מיותר, על אחת כמה וכמה כשיש ארבעה.
ואז הגיע תורי לעלות על הדיינמיקס… זוכרים את מה שחשבתי בהתחלה? כל הבולשיט שכתבתי על המחשבות של נהיגה ברכב אוטונומי וכל החרטא הזה? אז תשכחו מזה ומהר. שום קשר בין זה לבין המציאות. איזה טירוף! לא הרגשתי ולו לשנייה אחת שלקחו לי את השליטה. ההיפך, ההגה היה בידיים שלי, ו-וואו, כמה ביטחון היה לי בפעם הראשונה שנהגתי בו.
המסלול שלנו התמקד בפניות והדיינמיקס עושה בדיוק מה שאמרו לנו שהוא יעשה, אבל בעוד בתיאוריה זה נשמע חביב, במציאות זה פשוט מדהים. לא הרגשתי שהוא הפך אותי לנהגת פחות טובה, כי הוא מתקן לי טעויות, אלא שאני יכולה לנסות דברים שאולי לא הייתי מנסה עם כלים אחרים. הדבר היחיד שהיה חסר לי בכל היום הזה הוא מסלול מעט טכני יותר, אבל גם במסלול המסומן בהחלט אפשר היה להרגיש ולהבין את היתרון של המתלים.
http://www.google.com