קיבלתי למבחן אופל קורסה (קורסה E אם אתם מתעקשים על דיוק) ברמת גימור Enjoy חמושה במנוע 1.4 ליטר שמייצר 90 כוחות סוס וקצת פחות מ-13.3 קג”מ של מומנט. אני מרגיש צורך להתוודות על חיבתי למותג. בעבר שקלתי פעמיים לרכוש אופל. אסטרה האצ’בק אי שם בשנת 2010 וקורסה OPC בשנת 2014. משהו במותג הגרמני הזה מוצא חן בעיני.
עיצוב
מבחוץ, האופל קורסה נראית שמרנית מאוד. בכלל, היצרן אינו נוטה להתפרע בעיצובים שלו. באופל אינסגיניה החדשה רואים ניצוצות של תקווה, אך רכב ה”בסיס” של אופל, הקורסה, פשוט, זורם ולא מתבלט. מכל זווית אפשר לראות את הדמיון לאופל קורסה מהדור הקודם. בעיני, הקורסה E נראית יותר כמו מתיחת פנים של קורסה D משנים 2006-2014, מאשר דגם חדש בפני עצמו.
נכנסנו לתא הנהג, פנים הרכב שחור-אפור ומעט משעמם. באופל בחרו מסיבה לא ברורה להמעיט בצבעים, בגימורים או אבזור, בחירה לא ברורה עבור מכונית מקטגוריית הסופר מיני. אמנם קווי העיצוב נעימים ואף יפים, אך שילוב הצבעים בתא הנהג לא “חי” מספיק, ואינו תורם לאווירה. ההגה בולט מאד, ונראה גדול ביחס לתא.
שימושיות
בימינו, הרבה משפחות קטנות בוחרות במכוניות סופרמיני כרכב עיקרי, ראשון למשפחה, ואני הגעתי לאופל קורסה מנקודת המבט הזו – צרכים של משפחה קטנה בת 3 נפשות, זוג ופעוטה.
תא הנוסעים מרווח ברמה מספקת. אם כי, הוא קצת “פרווה” בעיניי. בחלקו הקדמי של הרכב אין תלונות. לאנשים בגובה שלי בד”כ אין תלונות על מחסור במקום בשום מכונית, גם בקורסה היה לי מספיק מרווח ראש, ומקום במושב הנהג.
מאחור, גם אם מטעינים כיסא תינוק, יוותר לנוסע מקדימה מרווח רגלים טוב. לצד מושב הבטיחות ייכנסו שני ילדים קטנים, או עוד נוסע בוגר. כאשר התיישבתי “מאחורי עצמי”, כלומר בהתאם לכיוון מושב הנהג כפי שאני יושב בזמן הנהיגה, נותר לי הרבה מקום לרגליים, רק מה, המסילות הבולטות של מושב הנהג הפריעו לי להתרווח בנוחות עם הרגליים. נוסע באמצע תא הנוסעים מאחור יצטרך לפסק רגליים כדי להתרחק מהמסילות. ואולי לא כדאי שיהיה נוסע שלישי מאחור, מאחר ואין משענת ראש לנוסע האמצעי.
המושבים עצמם נוחים אך משענת הגב הרגישה לי קשיחה מידי. דווקא עבודת המתלים הייתה מוצלחת, קשיחה יחסית אבל נוחה מאוד ומטשטשת הרבה מתלאות הסלילה בדרך.
מאחור, בתא המטען, נרשמה אכזבה קלה. הוא פשוט קטן מידי, והמושב האחורי נפתח כחלק אחד בלבד ולא 6040 כמקובל בימינו.
ביצועים
אופל קורסה מצוידת במנוע בנפח 1.4 ליטר אטמוספרי שמפיק 90 כוחות סוס ב-6000 סל”ד גבוהים למדי. המומנט של 13.26 קג”מ, נתון ממוצע מאוד. המנוע משודך לגיר אוטומטי פלנטרי בעל שישה הילוכים.
רוב הנסיעות היו בסדר, לא משהו לספר לחברים אבל כאלה שיספיקו לקהל הרחב. אולם, בזמן מאמץ המנוע מרגיש חלש ונשמע חנוק. כל עוד נסיעת המבחן התרחשה באזור גוש דן, הרכב היה בסדר, מתאים בדיוק לקהל היעד שלו. נסיעות לבית שמש ובעיקר לירושלים נענו בחוסר רצון לשיתוף פעולה מצד יחידת ההנעה. פשוט לא. עליות אינן אזור הנוחות עבור המנוע הזה. המנוע רועש מאוד בסל”ד הגבוה ומשדר לנהג שיפסיק עם ההתעללות.
לחיוב אציין את שילוב הגיר-מנוע, שניהם פשוטים ואמינים. פחות רכיבים מסובכים מצד אחד, וותק וניסיון מהצד השני. בזמנים בהם רוכשים עדיין לא סומכים על מנועי טורבו קטנים ותיבות הילוכים רובוטיות, שילוב ישן ופשוט של חלקים חשובים כמו מנוע וגיר יכול להוות דווקא יתרון.
סיכום
אופל קורסה אינה סופרמיני מבריקה. מדובר ברכב שמרגישים כבר את הגיל שלו. בעל יחידת הנעה פשוטה (רוב הקטגוריה מהצד האירופאי לפחות כבר מוגדשת טורבו ובעלת גירים רובוטיים כפולי מצמדים).
חשוב לציין, כי רכב המבחן עבר כבר קרוב ל-20,000 ק”מ ואינו זהה לגמרי במפרט למשווק כרגע. לפי מה שנאמר לי בסוכנות, המפרט הרשמי בדגם של שנת 2018 מאובזר יותר (שיקוף מסך טלפון, מראה פנימית מתכהה, אופל איי – מערכת בטיחות פאסיבית, גג פנורמי ועוד). מרכב המבחן אפשר לראות כי האופל קורסה בנויה היטב, ואיכות ההרכבה בה גבוהה. בשורה אחת, פשוטה, בסיסית, אמינה ועושה את העבודה.
נשמע כמו הרכב העלוב ביותר שיוצר אי פעם.