רכב צמוד: יום בחיי עם ג’יפ קומפאס – סקירה

יום בחיי עם ג’יפ קומפאס – קרוסאובר קומפקטי אפנתי ומאובזר של מותג Jeep – סקירה וחוות דעת 

צילום: אלכס רבינוביץ’

תרבות הפנאי שטח כבשה אותנו לגמרי – הישראלים. כבר כמה שנים טובות שמכונית משפחתית רגילה היא אאוט OUT, וג’יפים הם IN. שלא נדבר על המשפחתיות הגדולות (רכבי המנהלים בלשוננו), שהפכו לקטגוריה לא רלוונטית כמעט. כל אחד רוצה לעצמו רכב גבוה, עם נוכחות, עם צבעים בולטים ואבזור בולט, בעיקר, כדי לנסוע לעבודה בסטייל. ואם יש משפחה, אז הקרוסאובר מצדיק טיולים משפחתיים באתרי טיולים.

לפני שאתרכז במותג JEEP ואתמקד בג’יפ קומפאס, דעו שהכל התחיל מה”ג’יפים”, ממותג JEEP, רכבי שטח אמיתיים, כאלה שגדשו את ארה”ב וחלקים באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, והפכו למילה נרדפת לרכבי שטח – אמרו פשוט, ג’יפ.

עשרות שנים עברו וג’יפ הפך להיות שם נרדף לכל קרוסאובר שהוא, רכב פנאי שטח בהגדרה, עם רמה מסוימת של מסוגלות לנסיעה בשטח. יש קרוסאוברים שבנויים לזה יותר, ויש קרוסאוברים שלא בנויים לזה בכלל (ולמעשה, אין בינם לשטח קמצוץ זיקה. פשוט לקחו רכב משפחתי או סופרמיני והוסיפו לו כמה סנטימטרים לגובה). ולכן מומלץ מאד לנסוע איתם בשבילים נמוכים בדרך, מקסימום.

מכונית, כמו רוב הדברים שאנחנו רוכשים לעצמנו, קונים גם מהראש וגם לא מעט מהלב. הראש אומר אני רוצה רכב חזק, אמין, עם מקום לחמישה נוסעים. הלב אומר, אני רוצה רכב שמשדר משהו מסוים, שגם אומר עלי כנהג/בן אדם משהו. וכך גבירותיי ורבותיי, תרבות רכב הפנאי הגבוהים, הגדולים והנוצצים הקטגוריה הזו מככבת בראש טבלת המכירות בשוק הרכב הישראלי.

גם בראש הטבלה לא פשוט. התחרות שקטגוריות רכבי הפנאי שטח השונות היא עצומה וקשה מאד, לרוב מותגי הרכב. כל כלי הרכב הופכים להיות יותר ויותר דומים אחד לשני, עם אותם מאייפנים, אבזור ומערכות בטיחות. כך, יכול מאד להיות שלא הרבה ידעו להבדיל בין קרוסאובר ממותג JEEP לכל קרוסאובר אחר, צבעוני וגדול ככל שיהיה. אך אלה שכן מזהים, וודאי ידעו להעריך את המורשת ואת המשמעות שיש למותג ולסמל הזה על ההגה ובמרכז החזית.

לא כל רגש אפשר להסביר במילים. יש אלפיסטים (חובבי מותג אלפא רומיאו), ויש ואגיסטים (חובבי מותג פולקסווגן), ויש ג’יפאים, ואספנים, וחולים אדוקים של כל זרם ומותג בעולם הרכב. איש איש, או אישה, ומותג הרכב האהוב שלו/ה.

כאן בדיוק נכנס הג’יפ קומפאס לתמונה. זה עם הסמל המקורי של JEEP. הדור הראשון שלו הושק כבר ב-2006, לפני שידעו שתהיה פה תרבות של רכבי פנאי שטח, והדור השני, הגיע בעיצומה של “המהפכה”, כשחקן חיזוק בסדרת רכבי הפנאי שטח של מותג ג’יפ. הקומפאס ממוצב בין הרנגייד הקטן, יחסית, לגרנד צ’ירוקי. כשעיצוב חזית הרכב “מסגיר אותו” כבן למשפחת רכבי ג’יפ.

בדור השני, הקומפאס לובש צורה צעירה ומרעננת, מחוספסת ומושכת מאד, ובקרביים שלו שוכן מנוע קטן ומפתיע – 1.4 ליטר טורבו, עם 170 כ”ס. מערכת ההנעה היא 4 על 4, עם ארבעה מצבי נהיגה מיוחדים לנסיעה בשטח, ותיבת 9 הילוכים אוטומטית.

את הג’יפ קומפאס קיבלתי אלי לסוג של מבחן ארוך טווח, או מה שאני מכנה – חיי היום יום עם ג’יפ קומפאס. איך זה לחיות עם הרכב הזה, איך הוא משרת אותי ואת המשפחה שלי ביום יום. על האיכויות שבו והחסרונות. בשבועות האחרונים עלו שני סרטונים ביתיים על הקומפאס – סרטון היכרות עם רכב הפנאי שטח הקומפקטי והמעוצב, וסרטון סקירה על מערכת המולטימדיה.

כמו כל רכב מבחן שהיה אצלי לזמן יחסית ארוך, ככל שהימים עוברים והנסיעות הופכות מגוונות ותכופות, אפשר להכיר את הרכב לעומק, ללמוד כל פיצ’ר ומתג, להתרגל אליו ולאהוב אותו. למראה החיצוני של הקומפאס היה לי קל להתרגל, זה הטעם שלי. הוא מחוספס, הוא מושך את העין, והצבע הכתום – אש רק העמיק את החיבה שלי למראה שלו. הצבע הזה עושה לרכב רק טוב, והוא אחד הבולטים ו”זועקים” מבין 12 הצבעים לבחירה.

סביבת הנהג פחות צעקנית או בולטת מהחוץ של הג’יפ קומפאס. מאד רגוע ונינוח פה בפנים, אפילו פשוט. הפרימיום שבולט כלפי חוץ, נרגע כלפי פנים, ומרמז, בנגיעות קלות, כי מדובר במותג ג’יפ היוקרתי, אם במושבי העור, ובאבזור שמוצע לנהג. מה שמזכיר לי מותגי רכב אמריקאים נוספים שמאד מרשימים מבחוץ, ומעט “מנומנמים” מבפנים. זה הבדל אחד בולט בין כלי רכב אירופאיים לאמריקאיים ואסייתים, ואפשר לחיות עם זה בשלווה ובכיף. יש בקרת אקלים מפוצלת? יש, יש מערכת מולטימדיה אינטואיטיבית עם חיבור מהיר לנייד? יש, מצבי נהיגה ייעודיים לנסיעה בשטח? יש. מערכות בטיחות אקטיביות מצילות חיים במקרי חירום? יש. אפשר להמשיך.

הקומפאס הזו, או הזה, אם אתם מעדיפים אותו “זכר”, לא ראה הרבה שטח, כמעט בכלל. אין לי בלו”ז טיולי שטח, או גיחות לתוך הרים וסלעים. (מלכת הכביש, זוכרים?). אופי הנסיעות שלי כולל נסיעות בינעירוניות ארוכות בסופי שבוע (ערד), וביום יום, בבקרים אני נוסעת נסיעות קצרות לפגישות, השקות, ואיסוף כלי רכב, ובסוף יום, אמא, קלישאה, שלוקחת את הילד שלה מחוג לחוג, דרך הסופר, סופרפארם וחוזר חלילה.

תנוחת הישיבה ברכב, ואפשרויות כיוון המושב סייעו לי מאד בנסיעות ארוכות. הכיוון הוא מכאני, למעלה – למטה, אחורה – קדימה, ואפשרות “לנפח” את הכרית התחתונה במושב, החלק שתומך בגב התחתון. לפעמים זה כל מה שצריך לנוחות מירבית בדרך. אם עסקינן ב”אופי הנסיעות”, מדובר ב-50 אחוז נסיעות עירוניות, ו50% בינעירוניות, כשצריכת הדלק הממוצעת היא 9.5 קילומטר לליטר, ומנוע הטורבו הקטן אוהב, חי ובועט בנסיעות הבינעירוניות. שם הוא זורח גם מבחינת הביצועים, וגם בנתון צריכת הדלק – נסיעה של שעה וחצי, רובה בשיוט, בטווח הבריא של 2,400-2,800 סל”ד, ומתקבל נתון של 12 ק”מ לליטר.

יום בחיי עם ג’יפ קומפאס

הבוקר התחיל בפגישה בתוך העיר, מרחק קצר מהבית. הסאנרוף פתוח, המוזיקה האהובה עלי בוקעת משמונת הרמקולים. אני מחפשת חניה מרווחת בין בתי קפה וחניות אנכיות מסודרות. אין עין אחת שלא סקרה ובחנה את הרכב הכתמתם הגדול הזה. אני כבר הבנתי שאני לא האישיו פה. המזל נפל עלי, שיכולתי לבחור בין שתי חניות מרווחת, במרחק הליכה לפגישה. אני פותחת דלת, חצי צעד למדרך הצד הכסוף והנוצץ, לחיצה על כפתור בידית – המראות מתקפלות, הדלתות ננעלות. אפשר להתחיל את היום.

הזמן עובר מהר כשנהנים, הפגישה מאחוריי, הסידורים מלפניי – זמן לקניות בקצה השני של העיר. אחד הפיצ’רים האהובים עלי הוא נעילה ופתיחה בכפתור של תא המטען. זה מקל מאד על מי שאחראי על הקניות בבית, או העמסות מיטלטלין מכל סוג. בלחיצת כפתור תא המטען נפתח ונסגר, גם בשלט וגם בצידי התא מבפנים. אבזור נוחות במלוא מובן המילה.

עצירה אחת נוספת בדרך, ובשעת צהריים אני בבית, מחנה את הרכב בין שני רכבי קרוסאובר צפופים, נעזרת במצלמת הרוורס, והחיישנים, שגם ברגע שאני מתקרבת לרכב או עצם כלשהו, מעזים להנמיך לי את המוזיקה.

שעת החוג הגיעה, הקטנצ’יק, בן 4, למד לפלס את דרכו למעלה למושב הבטיחות. יושב כמו סולטן קטן במושב אחורי מרווח, ובועט לגב מושב העור כשהוא מרוצה, משועשע, וגם בכל פעם כשמשהו לא נראה לו. המושב האחורי מתאים לישיבה של שלושה נוסעים בוגרים, עם מרווח ראש וברכיים מכובד, או שלושה מושבי בטיחות לפעוטות. 10 דקות נסיעה ואנחנו במרכז הטניס. העיר הזו טובה אלי. גם פה יש מספיק חניות. אני משתחלת לאחת שקרובה לכניסה, והופ, הולכים ללמוד לחבוט.

חיי עם הקומפאס ביום יום נוחים וטובים. הרכב הזה משרת אותי היטב, ואת אורח החיים שלי, גם אם היה כולל עוד ילד וגלשן. הוא אפנתי ומעוצב, מרווח למשפחה עד 5 נפשות, מאובזר באבזור נוחות ובטיחות אקטיבי, ועבר מבחני ריסוק בציון מרבי של 5 כוכבים.

מיום ליום, ונסיעה לנסיעה, אני לומדת לאהוב את ה”סוס” הזה שהצטוות אלי. דברים שהציקו לי בהתחלה, כמו קורה שמאלית עבה, והגה חלקלק יתר על המידה, דברים שהיו נכתבים ומודגשים במבחן דרכים “רגיל”, אחרי 48 שעות עם הרכב, עוברים אחרי שלושה שבועות מתחת לרדאר. עם הקורה השמאלית השלמתי, ולהגה נראה לי שאקנה כיסוי הגה מגניב של ג’יפ, בצבע שחור או כתום. עם מה אני עדיין לא חיה בשלום, אין איפה להניח את הנייד. וכך, הוא נזרק למושב הנוסע שלצידי, או מונח בקושי בפתח צר ולא עמוק בירכתי הדשבורד, לא פתח לנייד. גם לזה יש פתרון בצורת מגנט או מעמד ואקום פשוט עליו הנייד “ישב” מולי. נו, כן, אתם יודעים, אלוהי הדברים הקטנים.

ג’יפ קומפאס, רמת אבזור Limited פלוס – 234,900 ש”ח

ויש גם ימי מכירות מיוחדים