טויוטה קורולה האצ’בק המכונית ההיברידית של השנה 2019 בטקס בחירת רכב השנה – מלכת הכביש 2019. כתבת הכתרה וסקירת לייף סטייל

האגדה מספרת כי אפרודיטה, הצנועה באלים, אלת השלמות והטוהר, הרתה לארס, אל המלחמה, ובעל ההיבריס (גאווה עצמית) העצום. בתם שנולדה, הרמוניה, מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים, זה את זה. מכאן שאבה את שמה “הרמוניה מוסיקלית” – השלמה של שני תווים בעלי גובה שונה לנעימה אחידה.

שישי לפנות בוקר, צומת מירון, גליל עליון, אחד המקומות היפים בארץ. מלא חורש טבעי, יער עבות, ולפנינו כביש מפותל ומבטיח, שדורש תשומת לב ורגל מוכנה על הבלם. מקום מצוין להעביר בו את הבורר לנהיגה במצב “ספורט”. לוח השעונים משנה את צבעו לאדום עמוק, ההגה הופך קשיח, החיוך עולה לפנים, והדבר היחיד שחסר לי פה, הם “שיפטרים” (כנפונים) מאחורי ההגה (כדי לתקוף את העיקולים, בהילוך נמוך וסל”ד גבוה, כמובן). יצאתי לדרך. ההגה מרגיש מעולה. קשיח. כזה שגורם לך להרגיש את הכתפיים לאחר כמה קילומטרים מאומצים. נכון שמדובר ברכב היברידי, אבל זה לא עוצר אותי מלטפס איתו למהירות תלת ספרתית בעיקול. ההגה מדויק, הבלמים טובים, האחיזה מצויינת, הטויוטה קורולה הייבריד בגרסת ההאצ’בק שלה פשוט מדויקת. מאד. 

זהו לא רכב ספורט, אבל אפשר לחלוטין לנהוג בו “באופן ספורטיבי”. המנוע כאן הוא מנוע 1.8 ליטר, בנזין, אטמוספרי, המשולב עם מנוע חשמלי. מערכת היברידית שמספקת 122 כוחות סוס בלבד, ואיכשהו, מלבד לחיצה עמוקה על דוושת הגז ביציאה מהמקום, אין תחושה של חסך בכוח. 

בסוף השבוע הזה, אספתי טויוטה קורולה, מדגם Excite+ בתצורת האצ’בק. מכונית משפחתית עם לוק יפה ומרענן. הקורולה הזאת לקחה אותי לצפון הרחוק בארץ, והרגישה נוחה ונמרצת כאילו אנחנו בסיבוב סידורים בעיר. הנהיגה בה נוחה הרבה בזכות הפלטפורמה החדשה, בדור החדש, שעושה לה רק טוב ושדרגה את חווית הנהיגה בה. כן, חווית נהיגה, ברכב היברידי.

חצי שעה אחר כך, אחרי הפסקה קצרה מול נוף עוצר נשימה, אני מגיעה לכביש דו סטרי, באזור ריחאניה, לכיוון רמות נפתלי… קשה להאמין שכבישים כאלה עדיין נשארו בישראל, והנה שוב, מהירות דו ספרתית הופכת למהירות תלת ספרתית, מבט ישר, סקירה לצדדים, רכב מפריע בדרך, נגיעה קלה בהגה, והופ, הדרך פתוחה. 

השעה האחרונה עברה בכיף. הקורולה ההיברידית נוחה ושקטה יחסית, כן, יש כאן עדיין מנוע בנזין, שמצליח לטפס במעלה הסל”ד מבלי להיחנק, ולתת תמורה דינאמית. שם אגב הוא מרגיש בבית, בסל”ד גבוה, בלי להתאמץ יותר מדי, שם ובמהירות שיוט.

קצת לפני רמות נפתלי, אני מחזירה את מתג בורר הנהיגה למצב “אקו”, לוח השעונים חוזר למצב הכחלחל הטבעי. הנוף שנגלה לעיני עוצר נשימה, פנינת חן בלב ריאה ירוקה. נוף שגורם לך להאט, וליהנות מהדרך. לגנוב מבט לטבע ולהבין שיש אנשים שגרים פה. אמרתי לכם שאני בדרך לסוף שבוע בצפון? לא הגעתי לכאן סתם, אחרי התיאום של הקורולה לסקירה, הייתה לי הצדקה לתכנן נסיעה ארוכה לאחד מקצוות הארץ.

בכניסה לרמות נפתלי, עצרתי ביקב נעמן. מבנה אבן שמעוצב כמו מערה, מחופה בטיח גס ואבן. יש במקום מרכז מבקרים וחדר חביות. יקב נעמן הוא יקב בוטיק שמייצר כ-10,000 בקבוקים בשנה. טעימה אחת מותר. אז טעמנו מהיינות הטובים, והקשבנו לרמי, שסיפר על ההיסטוריה שלו, אי שם במרכז הארץ בתור במאי קולנוע ואיש הייטק לפני כמעט 18 שנים, והמעבר לרמות נפתלי, בה שתל חצי דונם ענבי יין, בחצר ביתו. הוא רצה להשתלב כמורה לקולנוע במכללת תל חי, ובסוף מצא את עצמו לומד בה קורס ייננות. 

חצי הדונם, הפך במהרה לעשרות דונמים והבמאי, הפך ליינן. ואת האהבה לאמנות ומקצוע. ממש חיבור שמימי, הרמוני. “הרמוניה”, כמו החיבור של המראה, וטעם היין. הרמוניה כמו השילוב בין התיבה-גיר-היגוי ומרכב בקורולה האצ’בק שנסעה איתי לפה. 

תוויות היין על גבי הבקבוקים מוקדשות כולן ללהקות עבר מיתולוגיות: “פלויד הוורוד”, “סגול עמוק”, “מלך ארגמן” ו”עשר שנים אחרי”. העיניים של רמי בוהקות, נוצצות. יין זה התשוקה שלו. שליחות. מה שגורם לו לקום בבוקר עם חיוך, יין, ותו לא. “היינות נקיים מתוספים ותהליכים מיותרים”, הוא מציין. בקבוקים שנושאים בגאווה את מדבקת ה”יין נטו”, גוף שיזם, ושואף לייצר יינות עם כמה שפחות תוספים שאינם הכרחיים לייצור היין. אם תרצו “יין אורגני ירוק”, עד כמה שאפשר. 

זמן לצאת בחזרה לדרך. הנוף שנגלה מהבית של רמי מעורר קנאה. זהו מרכז מבקרים שהוא מנהל יחד עם אשתו, בטינה, אמנית רב תחומית. נוף עמק החולה, ברוב הדרו, עם ציפורים, מים, וירוק בכל פינה. הנעה שקטה. הרכב מתעורר לחיים בלי קול, יתרון ההיברידיות. מד צריכת הדלק במחשב הדרך מראה נתון מעודד של 18.8 ק”מ לליטר, בלי מאמץ מיוחד לחסוך בדלק, בשום שלב ואף כביש. אפשר להמשיך אל היעד.

תפנית בעלילה. אני בתוך פקק. בוקר יום שישי טיפוסי בכבישי הצפון, מה שמותיר לי זמן לבחון את  עיצוב תא הנהג ברכב. מדובר על הדור ה-12 במספר של הטויוטה קורולה, שמנסה להידמות בשנים האחרונות יותר ויותר לאחות הבכירה במשפחה, הקאמרי. משטח קדמי גדול ממראה למראה, בשילוב גבהים שונים, המבליט את קיומו של צג המולטימדיה הבולט (צף), כנהוג בכלי רכב בקטגוריה, בתקופה האחרונה. איכות החומרים לא רעה, גלגל ההגה מצופה עור, הפלסטיקה נעימה למגע במשטחים העליונים, ופלסטיקה פשוטה יותר מתחת. 

ההגה עמוס למדי, מלא כפתורים. בצד ימין, מעל לכפתורים שמעבירים את השירים, יש גם שליטה במערכת הבטיחות, בקרת השיוט האדפטיבית, מערכת שמירת המרחק והנתיב (מערכות הבטיחות). כל התפעול והשליטה במערכות הרכב השונות נמצא מול העיניים, בלי הצורך להוריד את הידיים מההגה, לגשש פה ושם, פשוט לשלוח אצבע לכפתור הנכון על גבי ההגה.

לוח המחוונים דיגיטלי מלא, כאמור, משנה את צבעיו לפי מצב הנהיגה (ECO/NORMAL/SPORT), שנבחר בבורר המצבים שליד ידית ההילוכים. כמקובל בקטגוריה, יש כאן גם מזגן דיגיטלי מפוצל וכבונוס כפתור נפרד לחימום שמשה קדמית ולא רק אחורית (שימושי למדי).

מערכת המולטימדיה כוללת ניווט, אפליקציית חניה, מצלמת רוורס עם קווי עצירה וחיבור קל לטלפון. האחרון אגב, זכה למשטח הטענה אלחוטי, מתחת לפאנל המרכזי. רק להניח. 2 מחזיקי כוסות, לצד משענת היד (הזזה קדימה), עם שקע 12 וולט נסתר פנימי שיכול לשמש לטעינת הטלפון (שקע USB נוסף מעל פאנל הטעינה), מסיימים את רשימת הפיצ’רים. 

קצת מעל שלוש וחצי שעות נהיגה נטו עברו להן בנעימות, מאז שיצאתי מדרום הארץ. אם ניקח בחשבון את העצירות בדרך. הגיע הזמן לנוח בשיוט רגוע במצב אקו. בקרת השיוט מכוונת על 95 קמ”ש, שמירת מרחק מהרכב מלפנים ושמירה על הנתיב. אפשר בגדול, להשאיר את הנהיגה לטויוטה קורולה אקסייט. זהו מצב נהיגה המתאים יותר לכבישים מהירים ופתוחים, כמו כביש 6, אך ההאצ’בקית החביבה התמודדה עם המשימה בהצלחה. כל עוד היו פסי הפרדה ברורים על הכביש. 

חצי שעה אחרי, אני בליבו של נוף גלילי שונה, על גדות הירדן ומול הרי הגולן, בדרך למלון פסטורל כפר בלום. הסוללה טעונה במלואה, ובמהירות זחילה (עד 40-50), הרעש היחיד שנשמע מהרכב הוא רעש הגלגלים החרישי. מלון פסטורל הוא מלון ייחודי באזור הצפון, הידוע באירועי התרבות וסופי השבוע המוסיקאליים, שמתקיימים בו, השנה ה-18 ברציפות. יש כאן 53 דונמים של משדאות ומרחבים ירוקים, 193 חדרים וסוויטות בגדלים ועיצובים שונים, מתחם ספא גדול ובריכה אולימפית שפתוחה בקיץ. 

המפתח של החדר בידינו. עכשיו נוסעים בדרך סלולה בתוך קיבוץ, נסיעה “על מנוע חשמלי בלבד”, עד לחדר. יש משהו מעורר בנוף הירוק הזה, במיקום של המלון הזה, על גדות נהר הירדן ולמרגלות החרמון, שגורם לך להרגיש בטבע, בחוץ לארץ. בחורף, מספרים, הנוף הנשקף מן החדרים הוא החרמון המושלג. עוד מעט נתניע שוב את הרכב ונצא לטייל בטבע: אגמון החולה, צוק מנרה, קייקי כפר בלום, הכל קרוב לכאן. 

אני מחנה את הרכב קרוב מאוד למבנה, חניה צמודה, פותחת את תא המטען, ואנחנו מוציאים את התיקים. תא המטען בגרסת ההאצ’בק של הקורולה ההיברידית יכול להכיל מזוודה גדולה אחת או זוג מזוודות בינוניות, כי הסוללות נמצאות באזור. החדר שקיבלנו הוא חדר “וויטני יוסטון”. כל מבנה במלון מוקדש לזרם יצירה אחר, זמר עברי, תיאטרון, ספרות, אגדות ילדים, אופרה, ג’אז.. החדרים במלון הם מסוג סוויטה גדולה, עם חדר אמבטיה מהמם, מקלחון נפרד ואמבטיה מעוצבת נפרדת ניצבת במרכז החדר. החדר מעוצב בסגנון קלאסי כפרי עשיר, מלא עץ בצבע אגוז, בדים עשירים ואלמנטים עיצוביים המזכירים את אירופה הקלאסית. 

ארוחת שישי בערב ב”פסטורל” היא מחזה ששווה להתעכב עליו. תצוגה ססגונית ומשורטטת שמאכילה קודם כל דרך העיניים. מבחר רחב של בשרים ומנות עיקריות, מבחר סלטים עשיר, פינה לבשרים מעושנים, פינת לחמי מחמצת וכוסמין והדובדבן שבקצפת, שולחן הקינוחים, צבעוניים, מרהיבים ומיוחדים (לדוגמא, אתן את סלט הפירות עם פסיפלורה וטראפל שוקולד). 

“הרמוניה” שוב צצה, עם הקו הגרפי המעטר את המקומות הציבוריים במלון. ציור של תווים, ניגודים משלימים, כמו הקורולה. מחד, מדובר על משפחתית צנומת ממדים המציעה מרווח פנימי מצומם, מצד שני, מדובר במכונית היברידית חסכונית, שמסוגלת לנסיעה סמי ספורטיבית ומאד מהנה לנהיגה, עם תאוצות ביניים טובות, ולמרות שהנתון הרשמי ל-0-100 עומד על 10.2 שניות, ההרגשה היא של הרבה פחות. טויוטה, עשו עבודה טובה עם הקורולה אקסייט האצ’בק, הרמוניה היברידית אמיתית.

בחירת רכב השנה – מלכת הכביש 2019
המכוניות הטובות של השנה 2019 – חלק א’
המכוניות הטובות של השנה 2019 – חלק ב’
אודי e tron – רכב השנה 2019