אלפא רומיאו טונאלה (1.5 ליטר היברידי קל) סקירה וחוות דעת
אלפא רומיאו, מותג מסורתי, עם נשמה עמוקה, וד.נ.א מובהק, של יותר ממאה שנות קיום, לשבות את ליבם, וליבן של מליוני אנשים ברחבי הגלובוס, שמעריצים את המותג הזה ואת דגמיו הקלאסיים. לתרבות האלפא רומיאו יש תת תרבות מפותחת מאד של דגמי אספנות. מכוניות שנשמרות בקנאה. יושבות בחניה מקורה עם כיסוי נעים למגע, וזוכות לתשומת לב שבני אדם היו קנאים לה, ואת כל אני כותבת כ”אלפיסטית” לשעבר, בעלים גאה של אלפא רומיאו 159, למשך 3 שנים, ועם חיבה עמוקה למותג האיטלקי.
המותג היה נמצא בשנים האחרונות בדילמה רצינית מאד. שנות ה-2000 באו עלינו לטובה, על כל האופנות שבה, ביניהן אופנת הג’יפונים הצבעוניים, ומתוקים לעיר. עד 2022, או נכון יותר, עד יולי 2022, רגע השקת האלפא רומיאו טונאלה, החזיקו את המותג, על כתפיהם הרחבות שני דגמים בולטים מאד ומוצלחים, אלפא רומיאו ג’וליה, מכונית מנהלים ספורטיבית למדי, זו שהחליפה את דגם ה-159 שהעזתי לקנות, והתיימרתי לתחזק. דגם מוצלח, עם גרסאות מנוע ורמות גימור שונות. לצידה, הגי’פ היוקרתי, אלפא סטלביו, שגם הוא פתח את התאבון לנהג הישראלי. חולי המותג רכשו אותו בלי להניד עפעף, אבל היו גם כאלה שהיגרו ממותגי יוקרה מתחרים, ושם טמונה כל הצלחה של מותג/יצרן רכב.
עם השניים האלה אלפא רומיאו המשיכה לצעוד בעולם רכב תזזיתי מאד, בו כל מותג משיק ג’יפון קומפקטי ויעיל בעיקר לעיר, לצעירים, למשפחות קטנות, ורק לאלפא לא נשאר. האלפא טונאלה, היא אחד מהאירועים המשמעותיים וחשובים של המותג האיטלקי בשנים האחרונות, אם לא עשרים שנה האחרונות, כי מותג רוצה למכור, ומכוניות כמו טונאלה מוכרים.
לא סתם אני מעלה ומזכירה את עדת מעריצי המותג שוב ושוב, כי אין לי ספק, שהם ישבו עמוק בראשם של המתכננים, המהנדסים והמעצבים של הדגם, בזמן תכנון הרכב, ולכן, על אף הסגנון המאד לא אופייני למותג המסורתי של הדגם, הטונאלה זכה לקבל נקודות דמיון עם רכב קלאסי של אלפא, עם בעיצוב הפנסים והחזית, ובתקווה שחובבי אלפא יתרככו, ויתאכזבו פחות מהמאורע שהתרחש כאן. אין מה לעשות, אלפא טונאלה היא נדבך חשוב מאד שהיה חסר בהיצע הדגמים של אלפא רומיאו בשנים האחרונות, ואלפא לא יכולה הייתה להמשיך לשבת בצד בחושך.
נכון להיום, האלפא טונאלה זמינה בגרסה היברידית קלה, שעוזרת לחסוך מעט בצריכת הדלק, בפליטת זיהום אוויר, ובעיקר מעניקה לטונאלה את ציון דירוג הזיהום הנמוך יחסית, לו היא זקוקה. יחידת ההנעה כוללת מנוע 4 צילינדרים בנפח 1.5 ליטרים, מוגדש טורבו, עם הספק של 130 כ”ס ו24.5 קג”מ, בגרסה הנבחנת (“ספרינט”). מה שיהיה לא פחות מעניין לבחון, הוא את גרסת המנוע עם הספק של 160 כ”ס, שמגיעות בגרסאות Ti ו-ולוצ’ה. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית חדשה בעלת 7 הילוכים, מצמד כפול, והחלק “ההיברידי קל” הוא מנוע חשמלי קטן, 48 וולט מובנה, עם הספק של 20 כ”ס ומומנט של 5.6 קג”מ.
עוד מעניין את הישראלים, היא הגרסה ההיברידית נטענת של הטונאלה, עם הספק כולל של 275 כ”ס ו60 ק”מ טווח חשמלי, וטונאלה חשמלית מלאה בשנה הבאה. כאשר המחירים של הדגמים האלה עולים הרבה יותר, בהתאם, עד לכיוון המספר 300.
העיצוב החיצוני הוא אלפא רומיאו מודרני, עיצוב יפה בעיני, הכולל פנסי לד מעוצבים, חישוקים ספורטיביים למראה, בגודל 18′. המעצבים התאמצו מאד שנראה אלפא מול העיניים. זו לא אלפא קלאסית, אבל היא מהמשפחה, אלפא שמצטלמת טוב לאינסטגרם וטיקטוק, בעיקר בצבע הירוק המהמם שלה. מבפנים, יש תחושה אירופאית, לא יוקרה, אלה תא נוסעים אירופאי ממוצע, עם נגיעות איטליה, ונגיעות אלפא, כמו הדגל החמוד שהוטמע ליד ידית ההילוכים, פתחי האוורור עם נגיעות כסופות מתכתיות, השיפטרים הענקיים מאחורי ההגה, בורר מצבי הנהיגה על ההגה, שמוכר לנו מהאלפא ג’וליה. ויש את הגימורים הכסופים, והסמל היפהפה שלהם. איכות החומרים ממוצעת, אבל הכל נראה דיי טוב.
במסגרת הנדסת האנוש של אלפא, שזה גם איטלקי וגם אירופאי, וזה אומר הנדסת אנוש “מעניינת”, נתקלתי במשטח טעינה שאי אפשר להניח עליו את הטלפון, כי הדרך אליו לא נוחה בכלל. א-ב של א-ב’. הדברים הקטנים האיזוטרים האלה, משליכים על החוויה כולה. מלבד זה, אין תלונות. חייתי בשלום עם מתגי הפסנתר הבולטים ששולטים על בקרת האקלים, וגם מערכת המולטימדיה החדשה הייתה מובנת מספיק ונוחה להפעלה. ושמחתי לראות שאלפא התקדמה מאד בפאן הטכנולוגי, והעמידה מסך מגע צבעוני וגדול מספיק בפרונט, בגודל 10.25 אינץ’, ולוח שעונים מודרני, חד ואינפורמטיבי בגודל 12.3′.
בגרסאות היקרות יותר, יש בולמי זעזועים בשליטה אלקטרונית (Veloce), בלמי BREMBO אדום עם קאליפרים קבועים מלפנים, וגם לא מעט אבזור נחשק בתא הנוסעים, כמו אוורור וחימום למושבים, תאורת אווירה עם חמישה גוונים, ומערכת שמע של הרמן קרדון ולה 14 רמקולים.
כשנוסעים בטונאלה מבינים מהר מאד שכוח בגדול לא חסר, רק המיידיות הייתה חסרה לי, כמו גם ידית הילוכים נוחה יותר לתפעול. לקחתי החלטה, ובחרתי לנהוג כמעט רק במצב נהיגה “ספורט”, ונהניתי מאד מהביצועים, על חשבון צריכת הדלק (11 ק”מ לליטר). באנו ליהנות, לא?. ההאצות חזקות, צלילי המנוע נחמדים מאד, וההגה מזכיר מאד את אלפא. ההיגוי מתקשח במצב ספורט, ובמצב הנהיגה הזה הוא ראוי לציון. הטונאלה נוסעת טוב, יציבה ואוחזת, וכל מה שהיא צריכה כדי להיות מצוינת, זה לקבל עוד כוח למנוע, ולרכך מעט את המתלים, כדי לשפר את הנסיעה בתוך הרכב, ולשכך טוב יותר את המהמורות והשברים בכבישים העירוניים הלא מוצלחים. ואם יורשה לי, אז גם שדה ראייה רחב יותר לאחור, היה משפר את החבילה הצבעונית ומעניינית הזו שנראית אלפא טונאלה.
עוד חדשות טובות, הפעם בגזרת הבטיחות, חמישה כוכבי בטיחות מלאים ונוצצים במבחני הריסוק הרשמיים של ה-EURO NCAP, נתון חשוב שמתווסף למערכות בטיחות מתקדמות, כמו מגביל מהירות חכם עם זיהוי תמרורי תנועה, מערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב, בלימת חירום אוטונומית כולל זיהוי הולכי רגל ודו גלגלי, ניטור עייפות נהג, התרעה על שכחת ילד ברכב, בקרת שיוט אדפטיבית חכמה, ומערכת מרכוז נתיב וסיוע בפקקים בגרסאות הגבוהות.
אסיים במשפט “ברוכה הבאה, טונאלה”, מקווה שתגרמי לאבא ואמא להיות גאים.
מחירים: 229-289 אלף שקלים.
המדריך לאלפא רומיאו: טיפולים שוטפים, עלויות וכללי זהב לשמירה על הרכב
פרויקט אלפא – שלב ב’ – התקנת מערכת מולטימדיה
פרויקט אלפא – הסוף: טיפול דיטיילינג והשבחה לפני מכירה
