קטנה וחמה: יונדאי i20N (מנוע 1.6 ליטר ידנית) במבחן דרכים
עם עיצוב מוחצן (כמו שאנחנו אוהבים), מנוע טורבו 1.6 ל’ מגרגר, ותיבה ידנית. שמחנו לשבור שגרה עם ההוט האץ’ החדשה יונדאי i20N
לא נותרו עוד הרבה הוט-האץ’, בעיקר לא כאלה עם תיבת הילוכים ידנית, וגם לא באולמות התצוגה בישראל. פיג’ו ורנו נטשו את הזירה, פולקסווגן משווקת את הפולו GTI בגרסה אוטומטית בלבד, האיביזה של סיאט כבר אינה מיוצרת בגרסה חמה, וקופרה אינה מציעה לכך חלופה. האבארט הוותיקה, היחידה שנותרה במשחק, עוברת עוד רגע להנעה חשמלית בלבד. למרות המגמה, קבוצת כלמוביל, יבואנית יונדאי לישראל, החליטה ללכת נגד הזרם ולשווק את ה-i20N (וגם את ה-i30N) בישראל. על אף שמדובר באיחור לא אופנתי של יותר משנתיים מאז שהוצגה בעולם, אנחנו, כחובבי נהיגה, מברכים על ההחלטה ומקבלים אותה למבחן שלנו בחיבוק גדול.
עיצוב חיצוני
בניגוד לאחותה הגדולה, ה-i20N, “זכתה” לעיצוב מוחצן יותר. הרבה יותר. הקווים החדים של הגרסה הרגילה מקבלים חיזוקים בגרסה הספורטיבית הודות לאלמנטים צבועים באדום, לשבכה קדמית “קרבית”, לפגוש קדמי שזכה לפתחי אוורור גדולים, לחצאיות צד בולטות, לחישוקי “18, לפגוש אחורי הכולל מסיט רוח מאסיבי ולספוילר מוגזם. נוצות הקרב האלו, יחד עם צבעה המיוחד של מכונית המבחן, הובילו להרבה שאלות מצד העוברים ושבים בכל עצירה, בעוד שמביני דבר סימנו “לייק” מבעד לחלון המכונית שלהם. אפשר להתווכח על העיצוב החיצוני שלה, אך ניכר שהקטנה החמה של יונדאי מעוררת את החושים עוד לפני שמתניעים אותה.
תא הנוסעים
לטוב ולרע, העיצוב החיצוני הקרבי אינו ממשיך לתא הנוסעים. יונדאי גם הפעם יצרה תא נוסעים פושר, הן מבחינת איכות החומרים, הן מבחינת מגוון הצבעים והן מבחינת העיצוב. מפתיע, ה-i20N זו מכונית שאמורה לפנות אל הרגש. למעשה, פרט למושבי הבאקט הספורטיביים, לא נראה שמדובר ברכב ספורטיבי. תנוחת הישיבה ב-i20N נוחה והמושבים אוחזים את גוף הנהג והנוסע שלצידו. לוח המחוונים הדיגיטלי מאפשר בחירה של מספר תצוגות, כתלות במצב הנהיגה.
כחלק מהאפשרויות הוא מציע מד גדישה, מד מומנט, טמפרטורת נוזל קירור, טמפרטורת שמן, ומד סל”ד גדול במרכז. בדיוק מה שחובבי נהיגה מחפשים. במרכז הדשבורד מותקן מסך מולטימדיה בגודל “10.25, שמציג ממשק נוח אך מיושן מבחינה ויזואלית. מתחתיו פקדי השליטה על בקרת האקלים – ברורים ונגישים. פרט חשוב במכונית נהיגה. תודה יונדאי.
רגע לפני שנתניע, מספר מילים על המושב האחורי ותא המטען, כי בכל זאת, המכונית הזו אמורה לשרת זוג או משפחה קטנה באמצע השבוע. במושב האחורי מרווח רגליים וראש טובים לקטגוריה, זוג נוסעים מבוגרים ישבו בו בנוחות. לרשות הנוסעים תאורה בגג, שקע טעינה וכיס בגב המושב שלצד הנהג. תא המטען כולל רצפה כפולה, תחתיה רק ערכת ניפוח אף שיש מקום ייעודי לגלגל חלופי צר. בצידו הימני תא אחסון ובפינותיו, ארבעה ווי עגינה לטובת קיבוע חפצים. הוא מסוגל להכיל 352 ליטר של ציוד, בעוד שקיפול המושבים יספק נפח אחסון עד 1,165 ליטר.
נוהגים
בחזיתה של ה-i20N הקטנה הותקן מנוע בנפח 1.6 ליטר הנושם אוויר באמצעות מגדש טורבו. יחידת הכוח הזו מספקת 204 כ”ס ב-5,500 סל”ד ו-31 קג”מ ב-2,000 סל”ד. הכוח עובר לזוג הגלגלים הקדמיים באמצעות תיבת הילוכים ידנית, ואם תעבירו הילוכים מספיק מהר, תוכלו להגיע מעמידה ל-100 קמ”ש תוך 6.2 שניות בלבד, בדרך למהירות מרבית של 230 קמ”ש. משקלה של ה-i20N נמוך יחסית לעולם הרכב המאובזר לעייפה של שנת 2023: 1,265 ק”ג בלבד. משקל נמוך הוא המפתח להנאה מנהיגה, והשילוב עם תיבת הילוכים ידנית שמערבת את הנהג בנהיגה, מייצר חשק לשבת במושב הנהג ולנהוג. וזה בדיוק מה שעשינו.
אנו מתניעים את הקטנה החמה של יונדאי בלחיצת כפתור. צלילי המפלט מהדהדים בחניון התת-קרקעי שבסוכנות התל-אביבית. כבר בנסיעה בחניון, ניתן להרגיש שה-i20N נוחה לתפעול: דוושת הקלאץ’ רכה ובורר ההילוכים מדויק. לא הקרבה גדולה מבחינתנו. היציאה מהחניון אל הכבישים הרעועים של תל-אביב הזכירה לנו, בשל נוחות הנסיעה הנוקשה, שמדובר במכונית ספורטיבית, כזו שכוילה לנהיגה בכבישים המפותלים. אז בדיוק לשם לקחנו אותה. בדרך לשם, בנהיגה בכביש שש, נוחות הנסיעה השתפרה, כל עוד לא היו גלים בכביש, ובידוד הרעשים היה סביר כל עוד נשארנו בצד החוקי של הסקאלה.
בזמן הנסיעה בכביש המהיר כיילנו את מצבי הנהיגה של ה-i20N: שני מצבים זמינים בלחיצת כפתור על גלגל ההגה, שלכל אחד ניתן לקבוע את תגובת המצערת, את רמת בקרת האחיזה, את תגבור ההגה, את רמת הדציבלים והפיצוצים מהמפלט, ואת תיאום הסל”ד האוטומטי (Rev Matching) בעת הורדת ההילוכים. זאת, עבור אלה שמתעצלים לעשות זאת לבדם. אנקדוטה קטנה שממחישה כמה היונדאי מיועדת לנהגים מהזן הנכחד: היא מציעה אפשרות לעבור למצב ספורטיבי ברגע שמערכת זיהוי התמרורים תזהה תמרור המורה על כביש מפותל (S). רק על זה מגיע למהנדסי יונדאי שאפו, או איך שלא אומרים את זה בקוריאנית.
שם, בכביש המפותל, סלחנו ליונדאי על תא הנוסעים הקודר, על נוחות הנסיעה הנוקשה, ואפילו על הספוילר הפלסטי. הכול הסתדר בדיוק במקום. המנוע משך חזק קדימה במעלה ההר, וההיגוי המדויק איפשר לנו לקבוע בקלות את קו הפנייה יחד עם Fine Tunning באמצעות הדוושה הימנית. הכניסה לפנייה, למרות סט הצמיגים השחוק בחזיתה של מכונית המבחן, הייתה מצוינת, זוויות הגלגול היו נמוכות, ובפניות ההדוקות הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה עזר להוריד את הכוח לכביש ולהשאיר את המכונית בקו הפנייה בלי להרחיב אותו באופן משמעותי, גם תחת לחיצה בריאה על הדוושה הימנית.
סידור הדוושות אידיאלי לנהיגת Hill and toe והמדרך של רגל שמאל רחב ונוח לתמיכה בגוף תחת בלימות חזקות. ה-i20N אינה חזקה או ברוטאלית ביחס למכוניות מודרניות, אבל היא בדיוק מה שחיפשנו שם בכביש שעולה לפורייה עילית. הביטחון מאחורי ההגה, כל עוד הכביש סלול היטב, גבוה מאוד. שנינו התמסרנו יחד לכביש הזה בשעת בוקר מוקדמת, כשברקע רעשי המנוע והבאק פיירים שבקעו מהמפלט בכל עזיבה של הדוושה הימנית והפרו את השלווה הפסטורלית של הכינרת. כיאה למכונית ספורטיבית, צריכת הדלק אינה הצד החזק – במבחן שלנו היא נעה בין כ-8 ק”מ לליטר בנסיעה תובענית, ועד כ-12 ק”מ לליטר בנסיעה משולבת.
לסיכום
השנים האחרונות הביאו עימן לכבישים לא מעט רכב פנאי יעילים, חשמליים, חסכוניים ושימושיים. בזמן שכל הרכבים מתכנסים לפלטפורמה אחידה וחסרת ייחודיות או אופי, שמחנו לראות מכונית שונה, שמבליחה לה מבין טבלאות הדגמים והמפרטים. מכונית נהיגה, שפונה לנהגים שאוהבים לפנות. מכונית שמעלה חיוך למרות היותה לא חזקה באופן קיצוני, כי השנים האחרונות לימדו אותנו שהספק מנוע או 0 ל-100 קמ”ש זה לא הכול בחיים. זוהי מכונית שמערבת אתכם בנהיגה והופכת אתכם לחלק מובנה במכונה המופלאה הזו, שפעם, כשהוצאנו רישיון נהיגה, כל-כך התרגשנו לנהוג בה.
יונדאי מצליחה להחזיר לנו את הריגוש הזה. ה-i20N היא הפרשנות המודרנית לאותה גולף GTI, שהתחילה את המסורת: מכונית שימושית לאמצע השבוע, שמאפשרת לפרוק את המתח ולהעלות הרבה מאוד חיוכים בסוף השבוע. מי שבאמת אוהב לנהוג ומחפש לקרוע את הניילונים, עם תקציב של עד 175,900 שקל, זו ככל הנראה המכונית הכי מהנה שיוכל לרכוש בישראל.
