הפסקת חשמל: מדוע יצרניות הרכב מעכבות את המעבר לחשמל?

בלימת החשמליות: מדוע יצרני רכב מעכבים את המעבר המלא לרכב חשמלי?

לאורך השנים האחרונות תיארו יצרניות הרכב הגדולות בעולם חזון ירוק שבו כל המכוניות על הכביש יהיו חשמליות. חברות כמו מרצדס, פולקסווגן ועוד הכריזו שתוך זמן קצר (לרוב עד 2040-2030) הן עוברות לייצור של רכבים חשמליים בלבד. החזון הזה היה אמור להוביל מהפכה ירוקה עם פחות זיהום ולצמצם את הפליטות המזיקות, אבל נראה שבזמן האחרון יותר ויותר חברות מגלות שהמעבר לחשמל הוא לא עניין פשוט.

עלייה במספר הרכבים החשמליים, לצד פער בתשתיות

נכון לנובמבר 2024, ישנם כ-150 אלף רכבים חשמליים בכבישי ישראל. מדובר בעלייה משמעותית בהשוואה לפברואר האחרון, אז היו רק כ-107 אלף רכבים חשמליים רשומים. הגידול הזה מעיד על כך שיותר ישראלים עוברים לרכב חשמלי, אבל באותה נשימה הוא גם חושף את הפער בתשתיות, שלא עומדות בקצב הביקוש.

בישראל קיימות כיום כ-4,000 עמדות טעינה ציבוריות בלבד, מהן כ-3,400 עמדות טעינה איטיות (AC) וכ-600 עמדות מהירות (DC). מספר העמדות אומנם גדל עם הזמן, אך הוא עדיין נמוך ביחס למספר הרכבים שעולים לכביש. על פי משרד האנרגיה, עד שנת 2030 צפויים לנוע על הכבישים כ-1.3 מיליון רכבים חשמליים, והם יצרכו כשישה אחוזים מסך הביקוש לחשמל במשק. הנתון הזה מדגיש עד כמה נדרש פיתוח תשתיות בקצב מהיר, כדי למנוע עומסים ובעיות בטעינה.

העלות הגבוהה של הסוללות כמכשול מרכזי

סוללות לרכבים חשמליים הן לא רק ליבת הטכנולוגיה אלא גם אחת המגבלות הגדולות. עלות הייצור של סוללות מורכבת מחומרים יקרים כמו ליתיום, קובלט וניקל. הביקוש לחומרים האלה נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה, וכתוצאה מכך המחיר שלהם נוסק. למשל, מחיר הליתיום עלה ב-69 אחוז מאז 2021, וזה מקשה על יצרני הרכב לעמוד בעלויות. הסוללה הגדולה של רכב כמו טסלה מודל S לדוגמה, דורשת כ-90 ק”ג ליתיום, והמשאב הזה רק הולך ומתייקר.

לרכבים היברידיים, שמשלבים בין מנוע בעירה פנימית למנוע חשמלי, יש יתרון מבחינת עלויות, כיוון שהם דורשים פחות ליתיום וחומרים יקרים אחרים. הם גם מאפשרים גמישות טכנולוגית ליצרנים במקומות שבהם תשתיות הטעינה עדיין לא מפותחות מספיק. כך, פתרון היברידי עוזר לחברות להציע רכב שמשתמש בחשמל, עם נתוני פליטה נמוכים, ללא הצורך להסתמך בלעדית על טעינה חשמלית.

ההשפעות הכלכליות: הפסדים שמכבידים על הרווחיות

ההשקעה הגדולה בסוללות, העלויות של הפיתוח והלחץ לעמוד בתקנים ירוקים יוצרים לחצים כלכליים לא פשוטים על יצרניות הרכב. ההוצאות על טכנולוגיות חשמליות וחומרי גלם הולכות ותופחות, והניסיון לשמור על מחירים תחרותיים מעמיד את החברות במצב מאתגר. מצב זה הוביל חברות כמו וולוו, שהצהירה בעבר כי תעבור לייצור חשמלי מלא עד 2030, לדחות את היעדים ולשלב גם דגמים היברידיים, במיוחד בשווקים שבהם תשתיות הטעינה אינן מפותחות מספיק. גם חברת טויוטה לא ויתרה עדיין על חזון החשמול אך נאלצה לעדכן את יעדיה ולחתוך את תחזיות הייצור לשנת 2026: במקום 1.5 מיליון רכבים חשמליים שתכננה לייצר, היעד החדש עומד על כמיליון בלבד.

התחרות מצד יצרניות הרכב הסיניות

במקביל לעלויות הגבוהות של ייצור רכב חשמלי, יש גם תחרות עזה מצד יצרניות סיניות שמצליחות לשווק רכבים במחירים אטרקטיביים. חברות סיניות כמו אקספנג, BYD ואחרות, שנכנסו לשוק העולמי, מציעות דגמים חשמליים עם אבזור מתקדם במחירים נמוכים משמעותית בהשוואה ליצרניות המערביות. הסיבה לכך היא עלויות ייצור זולות יותר, גישה לחומרי גלם זולים יותר ותמיכה ממשלתית נרחבת. כך למשל, בישראל נמכרו בשנת 2023 כ-17 אלף רכבים מתוצרת סין, פי ארבעה וחצי מהשנה הקודמת. אירופה וישראל, שבהן השוק עדיין מתפתח, הן יעד תחרותי במיוחד עבור יצרניות אלה.

חדירת הרכבים הסיניים לשווקים מחייבת את היצרניות המערביות לשמור על מחירים תחרותיים – מה שקשה לעשות כשעלויות הסוללות והחומרים רק הולכות ועולות. יצרניות רכב מערביות רבות לוקחות צעד אחורה בתחרות, ומאטות את המעבר לחשמל מלא.

פתרון גמיש לשוק המורכב

לנוכח התחרות מול היצרניות הסיניות והקשיים הכלכליים, חברות הרכב מבינות שהמעבר לחשמל מלא ייקח יותר זמן מהמצופה. רכבים היברידיים מספקים פתרון ביניים טוב, שמאפשר ליצרניות לשמור על נתחי השוק, במיוחד באזורים שבהם יש תלות במנועי בעירה פנימית, כמו בשווקים מתפתחים. כך לדוגמה, ג’ילי – שהובילה את תחום הרכבים החשמליים בסין – החלה להציע דגמים היברידיים גם למדינות שתשתיות הטעינה בהן עדיין לא מפותחות, כמו המזרח התיכון ואפריקה.

חברות כמו מרצדס, וולוו ופורד מציעות כיום מגוון דגמים היברידיים עם טווח נסיעה גדול יותר, המאפשרים נהיגה בחשמל בערים ובנסיעות קצרות, אבל עדיין מציעים אפשרות תדלוק רגילה.

שינוי בצרכים ובציפיות הצרכנים

סקרי שוק מראים כי רבים מהצרכנים עדיין מעדיפים את האפשרות של רכבים היברידיים על פני חשמליים בלבד, בין היתר בגלל טווח הנסיעה הארוך יותר והפשטות בתדלוק. מדינות רבות הבינו גם הן את הצורך בגמישות, ואפילו דוחות את היעדים למעבר לחשמל מלא. בבריטניה, לדוגמה, הוחלט לדחות את האיסור על מכירת רכבים שאינם חשמליים מ-2030 ל-2035, בשל לחצים מצד תעשיית הרכב והצורך לספק לנהגים פתרונות זמניים.

בישראל, הגידול במספר הרכבים החשמליים מעלה את הדרישה לתשתיות טעינה חדשות. משרד האנרגיה הכריז על השקעה של 30 מיליון שקל להקמת 2,500 עמדות טעינה חדשות, אך הצפי הוא שהגידול במספר הרכבים יעלה על הקצב שבו נבנות עמדות טעינה חדשות.