ימאהה MT-09 Y-AMT מודל 2024 מבחן דרכים
אופנועים אוטומטיים, כמו של הימאהה MT09, אני קצת מתבייש להגיד שאני מחבב את המנגנון הזה. גדלתי בעידן אנלוגי, ואני מהדור שעוד הספיק לתדלק 91 אוקטן. רוב הרוכבים מהדור שלי הם אנטי־פרוגרסיביים, Petrol heads… לחלקם המילה הזרקת דלק עושה פריחה, וגיר אוטומטי באופנועי Full size, זה ממש דבר כפירה. ואני? אולי כבר התעייפתי מללחוץ על הקלאץ’ ולדרוך על רגלית ההילוכים וגם אופנועי ליטר לכביש מעולם לא דיברו אליי, אבל אחרי שגיליתי את הפתרון הזה נשביתי בקסמו.
חשבו על זה, אין צורך לעבור בין כריות כף הרגל לבין העקב כדי להחליף הילוך, כלומר רגל שמאל נמצאת תמיד במצב הנכון לשינוי כיוון. יד שמאל מחזיקה את הכידון תמיד באופן מלא, ואת הפציעה שעברתי בשורש כף יד שמאל אני לא מרגיש, כי לא צריך לדרוך את ידית הקלאץ’ – כי אין ידית כזו! אחרי יומיים של רכיבה זה הפך להיות אינטואיטיבי, ולדעתי גם מהיר יותר מהמנגנון הסטנדרטי.
היכרות
ב-2024 האופנוע עבר כמה שינוים, וגם זכה בעיצוב חדש ומרענן. נראה כי בדור הנוכחי (הדור הרביעי) הפשיטו אותו, והוא חשוף וספורטיבי יותר. כעת החזית נראית כמו שילוב של ציקלופ ומסכת הפנים של איירון-מן, אבל בגדול, יחסית לדגמים הקודמים, השינוי הוא חיובי. הצורה החדשה שדרגה את חווית הרכיבה. למשפחת ה-MT בליווי מנועי ה-CP2&CP3 תמיד הייתה התנהגות שובבה. זה עדיין אופנוע שיניף את הגלגל הקדמי לשמיים בהילוך ראשון ושני, ובקרת הווילי רק אומרת שעכשיו אפשר להחזיק את הווילי לאורך יותר זמן בלי לחשוש להתהפך. ימאהה הפכה את האופנוע למעודן יותר בכמה תחומים, אבל גורם ההנאה עדיין נמצא בלב האופנוע.
תנוחת הרכיבה כעת חופשיה ומעורבת יותר. זה מזכיר קצת ישיבה על אופנוע סופר-מוטו. משקל הרוכב מופנה יותר לחלק הקדמי, ולא מסיבות של נוחות אלא כדי לשפר את הפידבק מהאופנוע לרוכב. שינויים נוספים תמצאו בידית הבלם הקדמית שמתכווננת, מתוצרת ברמבו. מושב רוכב ומורכב מופרדים, ובלמים 41 מ”מ משופרים, עם כוונון מלא. מולי מסך TFT שגדל לכ-“5 בהיר יותר, קרוז קונטרול, קישוריות לנייד וניווט. איתותים אוטומטים, key-less ושקע USB מתחת לכיסא, שדווקא היינו מעדיפים אותו על הכידון.
יש יחידת שליטה חדשה במידע בדמוי ג’ויסטיק וכפתור בורר מרכזי, לחצני האיתות עברו שינוי מהותי ודורשים הסתגלות. לזכותם ייאמר שהם כבים אוטומטית, וקיים גם מצב של שלושה איתותים קלים בלבד. לגנותם אציין שהם אינם אינטואיטיביים וגורמים לרוכב להסתכל על הלחצנים לעיתים קרובות מדי.
מצבי הרכיבה ניתנים לשינוי – קיימים שני מצבים, אוטומטי מלא ומצב ידני, שבו נבחר בין “רחוב”, “ספורט”, “גשם” ושני מצבי התאמה אישית. ניתן לקבוע את התערבות המחשב בתגובת המצערת, בקרת משיכה TC, בקרת החלקה SCS, בקרת ווילי LIF ובקרת ABS בפנייה.
רכיבה
ברכיבה בכבישים מפותלים למנוע הטריפל CP3 כוח זמין בכל טווח הסל”ד. פתיחת מצערת לאחר פנייה הדוקה מרגישה מלאה ביטחון וקרת רוח, ללא נדנוד או פחד מברוטליות יתר. אך לא מדובר פה במשהו רכרוכי אלא יותר בשילוב של “חוליגן מעודן”, ובמיוחד עם שילוב הגיר האוטומטי זה קצת כמו לאלף נמר.
תנוחת הרכיבה מאוד פרקטית וורסטילית, והישיבה די גבוהה. זה לא מרגיש כמו תנוחה ספורטיבית אלא כמו לרכב על אופנוע סופרמוטו, דבר שלא עולה בקנה אחד עם שאר מכלול האופנוע. הכידון הגבוה מקנה לרוכב ביטחון רב בכבישים מפותלים, ובזכות המנוע האדיר שמחובר לאופנוע, אני יכול להתמודד עם המתלים הקשיחים. במהירות גבוהה האופנוע יציב, ו-117 כוח סוס על 196 קילו זה הרבה. גם מכוניות חשמליות עם 500 כוח סוס יתקשו לעמוד בקצב שלו. רק היעדר מיגון רוח עוצר אותך מלהיות בשלילה ארוכה.
למה פחות התחברתי? המושב נוקשה מדי ולא תרם לנוחות הכללית במשך יום הרכיבה הארוך. ברכיבה עירונית, המתלים הרגישו נוקשים. צידוד האופנוע מקשה לעשות פרסה, ומשום מה הרדיוס רחב מאוד, למרות בסיס הגלגלים הקטן יחסית. למי שמחפש יותר יציבות ותחושה ספורטיבית, נמליץ על דגם ה-SP, שם תקבלו גם משכך היגוי קדמי וחבילת בולמים אדפטיביים של אוהלינס, ובלמים משודרגים מבית ברמבו, וזה לא שהבלמים המקורים מבית Advics אינם איכותיים מספיק.
כדאיות
האם המערכת החדשה של ימאהה שווה את המחיר?
המערכת האוטומטית מעט בלתי צפויה בתזמון ההעברות שלה, בייחוד במצב האוטומטי D. בחרתי לרכוב בעיקר על המצב הידני, ולדעתי, חבטות העברת ההילוכים אולי לא נשמעות טוב, אבל נותנות למערכת הרגשה של חיות ואופי. מי שמכיר ונהג עם גיר DSG במכונית “ירגיש בבית”. אולי זה לא המנגנון הממוקד ביותר לרכיבת מסלול, אבל במצב ידני הוא מייצר איזון והנאה כאחד. מבחינה טכנולוגית, הפתרון הוא די פשוט, למעשה זוהי יד רובוטית למצמד ורגל רובוטית לרגלית ההילוכים. הפשטות נמשכת כאשר רואים את היחידות מקרוב. ה-Y-AMT – מערכת פשוטה, קלה וזולה יותר לייצור ותיקון. הבונוס הגדול ביותר לתוספת המנגנון הזה הוא המחיר והמשקל הנמוך שמתווסף לדגם הרגיל, ומה שממתיק את העסקה בדגם ה-Y-AMT הוא מפתח keyless כסטנדרט.
אז מה היתרונות? פחות גפיים שמתעסקות במערכת ההילוכים וצורך לעבד מידע. האופנוע לעולם לא כבה. במצב ידני, רק בסל”ד הנכון ניתן להעביר הילוכים, כדי שלא להרוס את תיבת ההילוכים. בבלימת חירום האופנוע מסוגל להוריד הילוכים במהירות לראשון.
מה החסרונות? פחות תחושה של חיבור ודיוק בינך לבין המכונה. הקץ לחוליגניזם, למכות גז לשעשוע, ושימוש בהם במקום צופר כבר אינם בתפריט. גם אי אפשר עוד לסחוט את המצערת על מנתק ההצתה, גם בניוטרל. עמידה במקום ושילוב הילוך אינם בולמים את המנוע, נדרש לכבות את הסוויץ’ כדי שיופעל סוג של בלם לגלגול האופנוע.
המנגנון הזה הפך את ה-MT-09 לקטנוע על בלבוש של אופנוע. מעבר למצב של שגר ושכח, ובל נטעה, זה עדיין אופנוע ענק שיודע לעשות ווילי ולשרוף צמיג אחורי, אבל עכשיו אפשר להעביר הילוכים בלחיצת כפתור, תוך כדי ווילי, וזה למען האמת די מגניב. התחברתי מאוד למנגנון ה-Y-AMT ואהבתי את הנקישות, ההשהיות וחוסר השלמות של המערכת, זה הרגיש לי יותר חייתי וגס, במובן החיובי. המנגנון הזה מכוון לרוכב המזדמן שמעדיף נוחות על פני ביצועים ורכיבה ספורטיבית. סך הכול, מדובר פה על רב־מכר להמונים, פופולרי מאוד, עם מנוע גמיש וחלק, ולכן צפוי שנראה אותו בעתיד בעוד דגמים.
מפרט
מנוע 890 סמ”ק, שלוש בוכנות בשורה, קירור מים. 117 כוח סוס ב-10,000 סל”ד, מומנט 9.5 קג”מ ב-7,000 סל”ד, גובה מושב: 825 מ”מ, בסיס גלגלים: 1,430 מ”מ, מיכל דלק 14 ליטר, צריכת דלק שנמדדה 1:20, משקל רטוב: 196 ק”ג.
מחיר: 79,985 (מחיר השקה לדגם האוטומטי). דגם ה-SP 84,985 (רגיל, לא אוטומטי).
