דאצ’יה דאסטר אוטומטית מבחן דרכים

יצאנו לבחון את מלך המכירות של מותג דאצ’יה, בגרסה האוטומטית

מאת: מקסים גולדשטיין

“אני רוצה ג’יפון”, “תמליץ לי על ג’יפון”, כולם רוצים ג’יפונים. אין ספק שקטגוריית הקרוסאוברים (שמם הרשמי של הג’יפונים), פורחת בארץ ובעולם. מדובר לרוב במשפחתיות מוגבהות עם שלל אביזרי שטח, לכאורה, ויכולת שטח מעט יותר גבוהה ממכונית משפחתית רגילה. לנישה הזו, מקבלי ההחלטות בדאצ’יה ניגשו באופן קצת שונה. בזמן שכל יצרני הרכב משקיעים בגאדג’טים, ומעמיסים את הרכב באבזור, בדאצ’יה החליטו ללכת על רכב יותר פשוט ונקי, אך עם יכולת שטח אמיתית.

אחרי כמה שנים של שיווק גרסאות ידניות בלבד, דאצ’יה דאסטר זכה לקבל גיר EDC – התיבה הרובוטית של רנו, בשידוך למנוע דיזל, במחיר התחלתי של 100,000 שקל, כן, מה ששמעתם. רק מה, הרכב מוצע אך ורק בגרסת הנעה קדמית (דהיינו, אין ארבע על ארבע).

אז… איך זה מרגיש?
חשוב מאוד לבחון את הדאסטר מנקודת המבט של המחיר שלו – מה שנקרא “עלות תועלת”. אם מישהו ישווה אותו מול קרוסאוברים אחרים בתחום – הדאסטר ייפול בלא מעט סעיפים, אבל, וזה אבל גדול וחשוב, אנחנו מדברים פה על רכב שיעלה לכם הרבה פחות, פער של 40,000 שקל מהמתחרים.

בפנים, העיצוב מרגיש מעט מיושן, האיכות סבירה והגימור גם כן, הפלסטיקים קשים ולמגע ונשמעים חלולים בנקישה, והמתגים בתא הנהג מוכרים משאר דגמי הקבוצה. המושבים כולם בסדר, נוחים מספיק ותומכים בצורה טובה. ומאחור מרווח מאוד ל-2 נוסעים, וגם נוסע שלישי לא יתלונן בדרך. תא המטען בדאצ’יה דאסטר גדול מאד ומרווח, בנפח 475 ליטר, ועם קיפול המושב האחורי יצמח ל-1,636 ליטר.

מחוץ לרכב, יש תחושה של קשיחות, ומעט ספרטניות, שזה דווקא בא לטובתו: הרכב נראה קשוח ומוכן לשטח (עזבו רגע שלא מדובר ב-4X4), כנהג, אני לא אפחד לקחת אותו לעומק השטח, ואין חשש שהאבזור החיצוני ייסדק או ייפול גם אחרי טיול שטח. הרכב לא מרגיש מעודן כמו מתחריו היקרים.

זה סוחב זה?
לדאצ’יה דאסטר מנוע 1.5 dCI המפיק 110 כ”ס, ו-25.5 קג”מ, כצפוי ממנוע דיזל. תיבת ההילוכים איטית, ככל הגירים הרובוטיים במשפחה, ואפילו אני, קריזיונר ידוע ובעל רגל ימין כבדה על דוושת הגז, הסתדרתי. בעליות עוספיא, סיבובי כינרת וסתם כבישים מהירים עם 3 נוסעים נוספים ומזגן פועל, לא הורגש כלל מחסור בכוח. כן הורגש מחסור בעידון ובבידוד רעשים מכיוון מנוע הדיזל אל תא הנוסעים. חזרה למרכז תא הנהג, אל ההגה, הוא “כבד”, ואני אישית אהבתי אותו, אבל לא בטוח שזה יתאים לכל נהג.

מי שקרא את הביקורת שלי על סנדרו סטפווי, נוכח לדעת שהופתעתי מנוחות הנסיעה בדאצ’יה. הדאסטר ממשיך את אותה המגמה. בחרתי את הכבישים השבורים ביותר, ועדיין הנוחות של הרכב בנסיעה הייתה מעבר למה שאני מכיר כיום. וזו חתיכת מחמאה.

כשירדתי לשבילי כורכר, גיליתי רכב שכיף לנסוע איתו כשהכביש נגמר. לא מדובר בשטח טכני, אבל בשבילים לדאסטר יש מה לספק מעל ומעבר. מיעוט אבזור חיצוני, הסיר דאגה מליבי שאלה הקיימים חלילה יינזקו בטיול.

לארוז או לא לארוז?
מה שהכי חסר לי בדאסטר הוא אבזור בטיחות. הוא קיבל ציון של 3 כוכבי בטיחות במבחני EuroNCAP בעיקר בגלל מחסור באבזור בטיחות אקטיבי. יש לקחת זאת בחשבון.

בתחילת המבחן התלוננתי לאישתי על המחסור באבזור וחוסר העידון. אבל אז היא ענתה משפט חכם – “תחשוב על זה כך, מי שקונה דאצ’יה דאסטר מקבל קרוסאובר בגודל בינוני במחיר של סופר מיני מאובזרת”. והמשפט המדויק הזה, הוא כרטיס הביקור של הדאסטר וכל משפחת דאצ’יה – מוכרים רכב פשוט, עירום, פחות מעודן, במחיר נמוך משמעותית מהמתחרים.

מי שיחפש פינוק וג’אדג’טים, לא ימצא אותם בדאצ’יה דאסטר. הדאסטר מיועד לאנשי השטח, שמחפשים לרדת מהכביש קצת בסופי שבוע, או כאלטרנטיבה לפיק אפים בדומה לרנו קנגו.

מחיר לצרכן – החל מ 99,990 ₪