נוסעים לאכול: מסעדת שף הרברט סמואל הרצליה (ריץ קרלטון) – סקירה

נוסעים לאכול במסעדת השף של מור כהן – הרברט סמואל הרצליה (במלון ריץ קרלטון) – סקירה וחוות דעת

הביקור שלנו במסעדת הרברט סמואל תואם בשילוב עם נופש קצר במלון הריץ קרלטון בהרצליה, הבית בו המסעדה שוכנת. השף במסעדת הרברט סמואל בהרצליה הוא מור כהן, שזכיתי לראותו בפעולה, בערב חמישי, ערב גדוש באורחים “חיצוניים” שמגיעים לאכול במקום, שאינם שוהים בבית המלון.

לאורחי המלון, מסעדת הרברט סמואל משמשת כ”חדר אוכל” בערב, ובבקרים. בערב, מרגישים יותר בגינונים של מסעדת שף. ולמען הסר ספק, האוכל גם בארוחת הבוקר טעים טרי ומגוון.

הגענו בהרכב משפחתי – זוג וילד בן 4.5 שאוכל כלום. כל שקיווינו הוא שיהיה לנו מספיק זמן לשבת לאכול בנחת. וזה… כמעט קרה. ראשית אפתח בזה, שיש בתפריט המסעדה בשרים, אך אנחנו איננו אוכלי בשר, ולכן המנות המסוקרות הן לרוב צמחוניות, או מנות דג, בהן אני “חוטאת”.

רמת הרעב שלנו הייתה בינונית עד גבוהה, והמלצר שלנו היה איש צעיר ומלא ידע קולינרי שעזר לחוויה במסעדה להיות ממש טובה ונעימה.

התפריט, כך נאמר לנו, משתנה מדי יום לפי הפרודוקטים ועונות השנה. הוא מחולק לפני מספר קטגוריות: “נאים להכיר” מנות פתיחה של דגים נאים ובשר הא, “מהשוק והשדה” – סלטים ומנות חמות עם ירקות, “טרי מהים” – מנות דג עיקריות, “בשר מאטליז שלנו”, כמו שזה בדיוק נשמע, ולסיום “לימיטד אדישן” מנות מיוחדות, מעין “שאל את המלצר” על מנות היום שלנו, הכוללות: כרוב בלאדי, שנשמע טוב, עד שהתברר לנו שיש טלה במנה (54 ש”ח), אם החיטה (פריקי) – בתוכה ירקו גינה, קרם שקדים וגרידת לימון (72/38 ש”ח), ופריים ריב על העצם – בשר שיושן במשך 40 ימים, עם ירקות אורגניים ותפוחי אדמה (62 ש”ח).    

שנזמין?

בשביל לרפד את הבטן, התחלנו במנת פתיחה קטנה וטעימה: טחינה שחורה ובצל סומק (15 ש”ח) לצד סלסלת לחם טרי וזיתים (19 ש”ח)

מהאופציות הנאות, “הנאים להכיר”, הזמנתי שתי מנות, שהן מבחינתי “עשו לי את הערב”:
אינטיאס – דג פרוס דק, סלסה אבוקדו ותות שדה, כוסברה טרייה, ורוטב הבנרו צהוב מותסס (66 ש”ח). השנייה, “ים יבשה” – טונה טרייה, קולורבי נא ממולא בקולורבי אפוי וקרם שקדים, פלפל חריף (שעבר אצלי בגרון טוב, בתור אישה עם אי סבילות לחריף), שמן זית ולימון (82/58 ש”ח).

אני לא איך, אני לא יודעת למה, הטעם של שתי המנות האלה היה מדויק ביחס המרכיבים שבהם, קצת מתוק, קצת חמוץ, מעט קריספי ומעט נימוח. שפריצים של טעמים, במרכז דגים טובים וטריים שחתוכים דק ונכון. כך יוצאות שתי מנות אסתטיות ומזמינות, טעימות מאד, ורחוקות מלהכביד. ולפיכך, אני לחלוטין ממליצה לפתוח עם שתיהן ולא לבחור. זוג יכול ליהנות מהשתיים האלה יחד. אני אישית אכלתי אותן לבד. וזה, עוד יותר טעים. בזכות מנות כאלה טובות, עם השילובים הנכונים וההכנה הנכונה, למדתי לאכול דגים אחרים מלבד סלמון.

רגע אלכוהול, היינות המוצעים לצד המנות הערב:
ויתקין גרנאש נואר 2017 (יין אדום)
בלו-סי וויונייה 2018 (יין לבן)

אני בחרתי ביין הלבן, שילך טוב יותר עם מנות הדג והסלט. ומכיוון שאינני אישה או בן אדם של אלכוהול, אני האחרונה שתתפלסף על יין. במשפט אני יכולה להגיד שטעם הוויונייה היה מספיק מתקתק וקליל כדי שאצליח לסיים אותו, וזה לא קורה הרבה, בכלל. קפה? חופשי, יין? באירועים מאד מיוחדים.

ממשיכים ל”מנת הבית” של מסעדת השף “הרברט סמואל” בהרצליה, סלט עגבניות “הרברט סמואל” (54/42 ש”ח). פירוט? מספר סוגים של עגבניות טריות מהעונה ותיבול חמצמץ ומתוק שמתחבא בתחתית הצלחת, ומחכה שתערבבו אותו עם הירקות מעל. חלק מהעגבניות מקורמלות. אוחח, כמה שזה מוסיף. מכיוון שמדובר במסעדה כשרה, אין את גבינת המוצרלה הכל כך נדרשת במנה, ובמקומה תטעמו “נטיפי” ביצה קשה. אי אפשר ליפול עם המנה הזו, מבחינתי לפחות. אני אישית חיה על עגבניות, גבינות שמנות שמן זית, לימון וטחינה, כלומר, אוכלת הרבה יותר, אבל על אי בודד, תשאירו אותי עם עגבניות בבקשה, ו… מוצרלה, ופרמזן.

ואכן, המנה הזו גם ללא גבינה צלחה מאד, הייתה טעימה ועשירה, ואם אתם יותר מזוג יחד בשולחן הזמינו שתיים ממנה.

מנת הניוקי הגיעה לצד סלט העגבניות, ניוקי תפוח אדמה – קרם דלורית, ערמונים קלויים במרווה, אפונת שלג ואמרטו (88/48 ש”ח). בשלב הזה של העלאת הסטוריז לאינסטגרם, אנשים כבר התחילו לשאול “איפה הבשר”. עניתי בסמיילי, או במילים אחרות, לא אצלנו. מנת הניוקי הייתה טעימה ועשויה טוב, אם כי מעט חיוורת, וחסרת שמחת חיים. אפשר להגיד “חסרת חיים” על מנת ניוקי? כי מנות הדגים הנאים וסלט העגבניות היו צבעוניות ויפהפיות. באמת. וכאן בשלב הזה, צריך לדבר על הפיל שבחדר- זה לא פשוט לעשות אוכל טוב תחת תנאי כשרות.

הרברט סמואל בהרצליה, היא מסעדה כשרה, כזו שסגורה בשבת ולא מגישה אוכל חלבי. אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט, וצריך לגלות המון כישרון ויצירתיות במנות שהחיך מכיר ואוהב עם גבינות, אבל אי אפשר, וצריך להמציא תחליף מספיק טוב במקום. אז במנת סלט העגבניות, תחליף הביצה במקום מוצרלה עבר טוב. במנת הניוקי, שהכי מתקבל על הדעת והלשון לקבל עם שמנת חלבית, צריך לחשוב על תחליף, במקרה הזה קרם הדלורית. האם זה היה תחליף מספק? ככה ככה. השמנת חסרה, אבל הערמונים הקלויים הקפיצו כל ביס, ובכלל גרמו לי להתאהב בהם מחדש. התאהבות מאוחרת. כל מנה שכללה את הערמונים החמימים הנימוחים זכו למירב הנקודות מבחינתי. בלעדי הערמונים, מנת הניוקי הייתה מנה לא מספיק טובה.

מסעדה כשרה מסתבר עומדת בלא מעט אתגרים קולינריים, ונראה שהשף מור כהן מחזיק בשתי ידיים טובות וכישרון גדול.

לפנינו עוד כמה מנות טובות:

מנת מרק ארטישוק ירושלמי – מרק קטיפתי, כמהין, שעועית בובס, ערמונים ומרווה (46 ש”ח). מרק ארטישוק וערמונים קטיפתי בחורף? לקחתי! זה היה מרק טעים ומנחם, קרמי וממלא. שנראה אסתטי, וכמובן שעפתי על חתיכות הערמונים החמים ונימוכים. על שעועית הבובס, שעועית גדולה ולבנה, הייתי מוותרת לגמרי, הן יותר מפריעות ממשתלבות. אבל מאד יכול להיות שלחיך אחר הן היו ערבות ומתקבלות כהפתעות בכל ביס.  

שיפודי לוקוס – מסבאחה בובס, פלפלים ננסיים קלויים, זוקיני נא, פיתה על האש (92 ש”ח). אני אפרק את המנה לרגע, המפגש עם שעועית הבובס בשנית, בצורתו המרקמית, כמו מרקם חומוס גרגרים עדיף על צורתו השלמה, ועדיין, הייתי מעדיפה לטעום קטנייה אחרת מתחת לשיפודי הלוקוס. הפלפלים היו טעימים, מאד אוהבת פלפלים קלויים, והזוקיני הנא שיבוא גם לצד הקפה בבוקר מבחינתי. טעים, קריספי, ומוסיף עניין וצבע למנה. שיפודי הלוקוס היו נהדרים ופריכים, אהבתי את מידת העשייה שלהם, עשוי מאד. ורק את הפיתה על האש לא הצלחתי לאכול, וזו הייתה פיתה נהדרת. חבל שלא נפגשנו במנות הראשונות, לא היה לי מקום בשבילה בבטן. פיתה של פעם, שהיינו שמים as is על הגז. מושלם.

את המנה הבאה תלשנו מקטגוריית הבשרים, מנת פיצ’י קרבונרה, שביקשנו ללא חזה העגל המעושן. מדובר במנה של פסטה מגולגלת, עשויה עבודת יד, וללא ביצים, שעוברת חליטה קצרה במים חמים, שבגרסה הצמחונית/טבעונית, זכתה לתוספת של שעועית ירוקה, ברוקולי ורוטב עגבניות (98 ש”ח). המנה המיוחדת הזו, קודם כל, זוכה להרבה הערכה בשל תהליך ההכנה של הפסטה, תהליך מורכב יותר, והפסטה עצמה ללא ביצים, יצאה ממש טוב. עם התחלה כזו כל מה שצריך זה רוטב עגבניות טרי וטוב, ומבחינתי, הירקות הירוקים היו תוספת רצויה וטובה. אחרי שהתרשמנו מביסים מלאים, החלוקה בינינו הייתה, שאני מלקטת את הירקות הירוקים, והוא אוכל את הפסטה. מבן הזוג נמסר, והוא זה שמגיע מרקע קולינרי: “הרוטב מצוין”.

עברה חלפה לה שעה. הילד התעייף והתחיל להתעקם בכסא, ולהראות חוסר שביעות רצון בגדול, מזה שאנחנו עדיין ישובים. “אני רוצה ללכת הביתה” הוא התכוון לחדר סוויטת דו פלקס הנשיאותית שלנו בקומה התשיעית, ואני מסכימה איתו. זמן ללכת. קינוח לא היה, לא הפעם בכל אופן. אני מקנחת בתה מרוקאי חם ומתקתק, נושמת עמוק, ומעכלת. המרינה מימיני, אבל הכל חשוך עכשיו, ורק הסירות מרקדות, נוצצות בחשיכה. מחכה לראות אותן מחר בבוקר, באור הכחול כחול היפהפה הזה, בשולחן ארוחת הבוקר.

הרברט סמואל הרצליה, מסעדת שף בתוך מלון ריץ קרלטון הרצליה.

מסעדה כשרה – לא פתוחה בשבת

חניה יש בסמוך או בחניון התת הקרקעי בבניין.

מומלץ למשפחות, זוגות וקבוצת חברים, פחות לילדים.

נוסעים לאכול: מסעדת כרמים
נוסעים לאכול: מסעדת טנדורי
נוסעים לאכול: מסעדת SOHO ראשון לציון
נוסעים לאכול: אוממי שוק הכרמל (אסיאתי)