קיה סורנטו דיזל החדש 2022 (מנוע 2.2 ליטר) מבחן דרכים

אחרי שבחנו בעבר את הגרסה ההיברידית של הקיה סורנטו, הגיע הזמן לבדוק האם לגרסת הדיזל יש מקום בעולם החדש, שמכיל בעיקר עמדות טעינה וחרדות טווח?

קיה סורנטו, אותו רכב פנאי שעבר כל כך הרבה גלגולים, והחל את דרכו כרכב שטח אמיתי, עם אי שם בדור הראשון, עם שלדת סולם וסרן חי אחורי, הפך עם השנים למעין רכב פנאי, שבעה מקומות, חביב, שיותר מתאים לאסוף ילדים מחוגים מאשר לעשות מסלול סובב מעיינות חוגה. אבל זאת לא אשמתו, אלא יותר אשמתנו, שרוצים רכב שרק נראה לשטח, אבל למעשה יהיה בעיקר עמוס בכיסאות בטיחות ותיקים לחוג כדורגל או עבודות יצירה מהגן, ובמקסימום נכנס לאיזה שביל מהודק בפיקניק כיתתי. למעשה, הסורנטו הוא דוגמא קטנה לתהליך שעבר פה על לא מעט רכבי שטח, שפעם היו מותאמים לטיפוס על איזו גבעה, והפסקת קפה בשטח, ובימינו אנו, מותאמים לחנייה בבתי קפה במרכז העיר. 

קיה סורנטו כאמור נבחן על ידינו בעבר בגרסת ההייבריד המאובזרת לעילא ולעילא שלו. גרסת הדיזל מגיעה מאובזרת פחות וברמת גימור אחת, URBAN, מה שגרם לנו להרים גבה או שתיים. האם אבזור ברמת “כמעט פרימיום” מגיע רק למי שנכנע למגמת החישמול? בקיה מניחים שכן.

סורנטו דור רביעי חדש

אחרי שסיימתי להעלב, בשם אוהבי ריח הסולר ושוטרי משטרת ישראל, שכבר החלו לקבל את הקיה סורנטו דיזל החדש כניידת סיור, הגיע הזמן להתמקד במה כן יש פה. הסורנטו בדור הרביעי, הוא דגם מעוצב יותר, יפה יותר (לטעמי) וגדול במעט מהדגם היוצא, עם סנטימטר נוסף לכל כיוון, ובעיקר בסיס גלגלים גדול יותר, שצמח מ-2780 מ”מ ל-2815 מ”מ. 

החזית בעלת ה”אף נמר”, כפי שבקיה מכנים אותו, יחד עם פנסי הלד בתאורה ייחודית התוחמת את החיבור בין פנסי הלד לגריל והפגוש, ושבכת הגריל השחור, נותנים לסורנטו החדש מראה ייחודי. פסי כרום לאורכו בתחימת החלונות וספי הדלת משווים לו אף מראה יוקרתי. וצמיגי 18″ בעלי חתך 235/60R18 מתאימים יותר לטיול במרכז הקניות השכונתי. מאחור, פנסים אורכיים (לא LED כמו בהיברידי), עם כניסה של חלק ממרכב הרכב לתוכם, מלבן אורכי גדול פחוס פנימה וכיתוב השם SORENTO גדול לכל אורכו. כל זה נותן לקיה סורנטו החדש צללית קרבית ומרשימה יותר מהדגם היוצא.

תג ירוק

תא הנוסעים מרווח ומושבי הבד הגדולים נוחים ומרווחים. כיוון המושב ידני/מכני, ולא חשמלי, ולא ניתן לכוון אותו לגובה, וחבל, מאחר ואין חלון שמש שעלול היה לפגוע במרווח הראש. מבט בלוח המחוונים מראה שגם לוח המחוונים הדיגיטלי היפה אותו פגשנו בגרסה ההיברידית, נעדר גם כן. עוד לא בנמצא, משטח טעינה אלחוטי לנייד, תצוגת HUD לשמשה הקדמית, מצלמות 360 ועוד. תחושת חמיצות קלה עולה בי. מתברר שיש עוד מקום בו “משלמים מחיר” אם אין לך לרכב דירוג זיהום ירוק. לפחות בגזרת הבטיחות רשימת האבזור לא נפגעה. הסורנטו מאובזר באופן זהה בכל רמות הגימור, למעט העדר הקרנת ה-HUD (אותה תצוגה עילית  המוקרנת לשמשה, מעל לוח השעונים), ומערכת BVM המציגה את ה’שטח המת’ בלוח השעונים הדיגיטלי, גם איננה. 

הדשבורד מעוצב בקווים גיאומטריים ותאורת יהלומים יפיפיה בלילה, ומנצנץ בחלקו הימני. מסך מולטימדיה צף 12.3″, פתחי מיזוג בצורת H, במרכזם לחצני הפעלה לבקרת האקלים המפוצלת. את בורר ההילוכים העגול, אותו פגשנו בגרסה ההיברידית החליפה ידית הילוכים רגילה, לצידה בורר עם ארבעה מצבי נהיגה – חסכוני, ספורט, קומפורט וחכם, בלם יד חשמלי, בקרת ירידה במדרון, כיבוי והדלקה של מערכת ה-START-STOP ומתג להפעלת מצלמה אחורית, שהראות בה טובה, אם כי ראינו תצוגות טובות יותר, בעיקר ביכולת להתמודד עם תאורות מעבר בין יום ללילה.

שורת המושבים השנייה מרווחת, עם מרווח רגליים מספק ומיזוג לנוסעים מאחור, והשורה השלישית גם כן מרווחת, אם אתה ילד או נערה עד גובה 160 ס”מ, לנוסעים גדולים או גבוהים יותר יהיה מעט צפוף לרגליים. מזל שגם השורה ה-3 ממוזגת, ועם פתחי טעינת USB לדור שלא מתנתק מהמסכים.

תא המטען גדול ב-8 ליטרים “לא מורגשים” לעומת גרסת ההייבריד ונפחו 187 ליטרים, כשכל שבעת המושבים מאוישים. אם תוותרו על השימוש בשורה השלישית, הנפח יצמח ל-812 ל’ מכובדים. בתא המטען ישנו שקע V12  ורצפת תא מטען כפולה, עם גלגל חליפי המותקן בתחתית המרכב.

אני מקבל את הקיה סורנטו ביום שמשי אך חורפי, וזה הזמן לנצל אותו לטובת טיול שישלב כביש ומעט שבילים מהודקים באזור יער בן שמן. לטיול מצטרפים חמישה חברים של הבן הבכור, ובכך, אנחנו בתפוסה כמעט מלאה של כל מושבי הרכב. אני מניע את הרכב ואחרי רטט קליל של הנעה, הרכב חוזר להיות שקט כמעט לגמרי, כאילו מדובר בגרסה ההיברידית שלו.

ביצועים

בחזית, מעט מאחורי ‘אף הנמר’, יושב מנוע טורבו דיזל 2.2 ליטר CRDI, בעל הספק של 202 כ”ס ב-3800 סל”ד, ומומנט של 45 קג”מ כבר ב-1750 סל”ד, כיאה למנוע דיזל. המנוע משודך לתיבת 8 הילוכים DCT, כפולת מצמד. לחיצה על דוושת הגז ואני יוצא מהמקום, עמוס בשישה ילדים שכבר לא כאלו קטנים. אני מנסה להבין אם אני שומע את המנוע ולוחץ על דוושת הגז, אך הסורנטו ממשיך לשמור על בידוד רעשים מעולה, ורעש המנוע כמעט ואינו נשמע בחלל תא הנוסעים. אני עולה על כביש 444 ומרגיש שהסורנטו מרחף מעל מהמורות ושיבושים. התחושה בו נעימה מאוד, רבות בזכות המתלה האחורי הרב-חיבורי, ולמרות משקל של 1832 ק”ג פלוס משקל הילדים. הוא היה מאוד זריז ודינאמי עם תגובות מצויינות, ואחיזת כביש מעולה, גם בכבישים מפותלים. בתאוצה מ-0 ל100 לקח לסורנטו להאיץ 9.5 שניות, מחצית השניה יותר מהכתוב בקטלוג.

אני נכנס ליער בן שמן והכבישים והשבילים המשובשים בו מורגשים כעת יותר, אך צריך לזכור שאני עם צמיגים בעלי חתך נמוך. שעת בוקר מוקדמת באמצע השבוע, היער ריק לחלוטין, ואני מאיץ בכבישים המעוקלים. הקיה סורנטו צמוד לקרקע ומעביר תחושות של העברת משקל מדויקות, למרות גודלו. למעשה, אחרי שני עיקולים חדים ומהירים, אני מרגיש מספיק בטוח ומאיץ יותר בעיקול הבא. הרעשים היחידים שבוקעים מהרכב בוקעים מחריקת הצמיגים באספלט סוג ד’ ומהילדים מאחור שמתלהבים. המנוע ממשיך להפתיע בדינמיות, בזריזות ובשקט שלו. איפה הימים שטרטור מנוע הדיזל היה גורם לנו להגביר את הקול במערכת השמע? 

אגב, מערכת השמע כאן טובה, השליטה במערכת המולטימדיה נוחה, עם תצוגת מידע מפורטת ופשוטה להבנה, רק בגרפיקה השקיעו פחות.

הגיע הזמן להיכנס לשבילים. הסורנטו מגהץ היטב מהמורות וחריצים. רעש הצמיגים מתגבר ונשמע היטב בחלל הרכב, משהו ששדרוג לצמיגי AT יפתור בקלות. חזרה לכניסה ליער, שם אנחנו עוצרים לחניה לארוחת בוקר קלילה. החבר’ה מטפסים חזרה לרכב, ואנחנו חוזרים לכיוון הבית בחזרה.

בטיחות

במהירות גבוהה, נכנסים קצת רעשי רוח, חלקם מגיעים מהמראות הגדולות התלויות מהדלת ולא מקצה החלון, לטובת פחות “שטח מת” בעת מבט במראה. אם זה לא מספק אתכם, יש מערכת לזיהוי רכב ב’שטח מת’, BCA, שמתריעה עם סמליל צהוב מובנה במראה. אבל זאת לא מערכת הבטיחות היחידה שתמצאו כאן: בנוסף לשבע כריות אוויר, יש מערכת FCA-JX לבלימה אוטונומית, למניעת התנגשות עצמית קדמית או בתנועה חוצה, מערכת SEA חשובה למניעת פתיחת דלת מאחור במידה ויש תנועה חוצה ליד הרכב, שתמנע מהנוסעים מאחור, לרוב ילדים, לפתוח את הדלת ולצאת בזמן שרכב מגיע. מערכת LKA לשמירה על הרכב במרכז הנתיב ותיקון סטייה מנתיב, שעבדה מצוין, מערכת ROA שתתריע במידה ושכחתם ילד במושב מאחור, באמצעות חיישן בגג הרכב, בשילוב חיישן משקל במושב, מערכת RCTA לזיהוי תנועה חוצה מאחור ובלימה אוטונומית בשעת חירום, ועוד שלל מערכות בטיחות חשובות ומצויינות שקצרה היריעה מלהכיל, שמעמידות את ציון הבטיחות הישראלי של הסורנטו על המספר המקסימלי – 8.

בחזור נדלקה לי נורת אוראה, אותו תוסף למנועי הדיזל, שמצמצם את הזיהום הנפלט ממנועי הדלק, מזהם ספציפי בשם Nox, “נוקסים”, ובזכות אותו תוסף אתם כבר לא רואים רכבי דיזל חדשים שפולטים פיח אפור/שחור מצינור הפליטה. לאחר מספר דקות של נסיעה לתחנת דלק קרובה, הרגשתי איך הרכב פתאום קצת פחות דינאמי וזריז כמו שהיה, שזה, תהיו חייבים להודות, רעיון יפה שיגרום לבעלי הרכב למלא אוראה למיכל, ולא להמשיך לנהוג ולזהם. תדלוק מהיר (וזול) של התוסף והרכב חזר לעצמו. 

בתחנת הדלק אני רואה שצריכת הדלק עמדה על 1 ל13.1 קילומטר בנסיעה רגועה, צריכת דלק טובה, אך רחוקה מהצהרת היצרן. בנסיעות שבהן לחצתי קצת יותר, הצריכה עמדה על 9.1 ק”מ לליטר. וו גרירה לא היה ברכב המבחן, אז לא גררנו. גרירה הייתה מביאה לנתוניי צריכה עוד פחות טובים. אגב, כושר הגרירה עומד על 750 ק”ג לנגרר ללא בלמים או 2,500 ק”ג לנגרר עם בלמים.

דירוג הזיהום של קיה סורנטו דיזל גבוה, 14 מתוך 15 מירביים.

סיכום

נתחיל מהסוף הפעם: יש פה עסקה טובה בכללותה, עם תמורה טובה למחיר, שעומד על 249,990 ש”ח. אמנם, הסורנטו דיזל פחות מאובזרת ו”הייטקית” מגרסאות ההייבריד ופלאג-אין הייבריד, אך עדיין עמוסה בלא מעט אבזור ומערכות בטיחות מעולות שמשאירות אותה בחזית הטכנולוגיה הקיימת היום בכלי רכב. קיה סורנטו מכונית מעוצבת שנראית טוב, וגם מימדיה גדולים מבעבר. מנוע הדיזל הוא השחקן המרכזי כאן, והוא מפתיע לטובה, עם ביצועים טובים ושקט מפתיע. השילוב של כל אלה ממצב אותה כבחירה טובה לכל מי שמחפש רכב שבעה מקומות. תוסיפו את המוניטין המצוין שקיה צברה לאורך השנים, בדגש על אמינות, ויש כאן פוטנציאל לרב מכר מול מתחרות אחרות דומות בשוק.